השופטת בדימוס והבוררת הילה גרסטל, שהייתה בוררת בסכסוך הכספי בין אמיר כבירי, הבעלים לשעבר של הפועל תל אביב, לאריק איזיקוביץ', הבעלים של בית"ר טוברוק, מתחה ביקורת והביעה תמיהה בפסק הבוררות, על כך שהצדדים נמנעו להביא לעדות את יו"ר הפועל ת"א לשעבר, בארי בן זאב, סמנכ"ל הכספים לשעבר תומר נשר ובמיוחד על כך שאיש העסקים מני ויצמן, שהיה ערב לכל ההתחייבויות של כבירי לא הובא להעיד.
גרסטל כתבה על כך בהחלטתה: "אציין כאן, במאמר מוסגר, כי תמוהה בעיני העובדה שהצדדים נמנעו מלזמן לעדות עדים מהותיים, אשר אין ספק שהיו יכולים לשפוך אור על נסיבות חתימת ההסכמים הנוספים, וביניהם מר בארי בן זאב, מר תומר נשר, סמנכ"ל הכספים של הפועל ת"א, ובמיוחד מר מני ויצמן, אשר, כאמור, נטען לגביו שהוא היה ערב אישית לכל התחייבויות הנתבע”.
הבוררת המשיכה: “באי כוח התובעות התייחסו לנושא בסיכומיהם וציינו כי הלכה פסוקה היא שהימנעות מהבאת עד רלוונטי מחזקת את ראיות הצד שכנגד, ומקימה למעשה חזקה שבעובדה לחובתו של הנמנע, שלפיה הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע, אלא שבעניינו אותו דין חל גם עליהן".
אריק איזיקוביץ' ובית"ר טוברוק שבבעלותו, תבעו מאמיר כבירי סכום של כ-7.2 מיליון שקל, על כך שב-22.5.15 נחתם הסכם בין הפועל ת"א לטוברוק, במסגרתו רכשה הפועל ת"א את הזכויות הכלכליות של בית"ר טוברוק ומי מהשחקנים הרשומים בשורותיה, תמורת 8 מיליון שקל. בין הצדדים נחתמו סך הכל עוד שני הסכמים, השלישי היה ביוני 2016, כאשר אז כבירי רכש את מלוא הזכויות של טוברוק והשחקנים שלה תמורת 6.6 מיליון שקל. בסופו של דבר, גרסטל פסקה לטובת איזיקוביץ' והחברות בבעלותו שהגישו את התביעה על סך של 1.550 מיליון שקל.
הבוררת הילה גרסטל קיבלה בחלק גדול מהבוררות את הגרסה של כבירי וכתבה על כך: "אני מוצאת את עדותו של מר כבירי בהקשר זה אמינה ועקבית ובנוסף לכך גם הגיונית וסבירה". עוד היא מוסיפה כי: "לא מצאתי ממש בטענות שהעלו התובעות בנוגע לתכלית ההסכמים. התובעות טוענות שהנתבע הסכים לעריכת ההסכם השני וההסכם השלישי מולו באופן אישי ולא מול הפועל ת"א, כפי שהיה בהסכם הראשון, ואף הבהיר לאורך המשא ומתן בין הצדדים כי מימון העסקה ייעשה מכספו האישי. על אף שהתובעות מפרטות בהרחבה בהקשר זה, אין בכך די בכדי ללמד על תכלית ההסכמים”.
גרטסל אף הוסיפה: “אני מקבלת את טענת הנתבע שלפיה, כוונת הצדדים הייתה להחיל על ההסכמים המאוחרים את העסקה שבוצעה מכוח ההסכם הראשון, הגם שלשונם של ההסכמים המאוחרים אינה משקפת זאת. סבורה אני כי הנתבע אכן חתם אישית, לנוכח אי האמון של התובעות ביכולתה של הפועל ת"א עצמה לעמוד בהתחייבויות הכלולות בהסכמים, אך לשני הצדדים היה ברור שתכלית ההסכמים הייתה רכישת שחקנים עבור הפועל ת"א”.
עוד מציינת גרסטל לגבי כבירי: "השתכנעתי כי הנתבע פעל באמת ובתמים למען הפועל ת"א, התקשר בהסכמים אך ורק כדי לקדם את טובתה, וכל עוד כיהן בתפקידו, עשה כל שביכולתו כדי לעמוד בהתחייבויותיו כלפי התובעת. למרות זאת, בסופו של דבר, המשך קיומם שלך ההסכמים סוכל, בשל כניסתה של הפועל ת"א להליכי חדלות פירעון, הנתבע איבד את זכויותיו בהפועל ת"א, השקעתו הגדולה ירדה לטמיון, וההוראות הנוגעות לעתיד של הסכמי הזכויות, התייתרו".
לגבי טענת טוברוק כי בשל מחדליו של כבירי, בעת מכירת הפועל ת"א במסגרת הקפאת ההליכים, הועברו הזכויות על השחקן אנאס מחמיד לעירוני קריית שמונה ללא תמורה, ובכך נגרם לה נזק של לא פחות ממיליון שקל כותבת גרסטל בהחלטתה כי: "השתכנעתי כי יש ממש בטענת התובעות שלפיה התמורה שנקעה בהסכמי הזכויות הביאה בחשבון את העובדה שמדובר במכירת הקבוצה כולה. עם זאת, אני סבורה כי התובעות לא הניחו כל תשתית לטענה שלפיה נגרם להן נזק כלשהו בשל מכירת הזכויות בשחקנים מחמיד ודנין, וגם אם נגרם נזק, לא ניתן לקבוע שהוא נגרם כתוצאה מהתנהלות הנתבע. שהרי אף אם היה הנתבע משלם את מלוא התמורה בגין ההסכמים, פירוקה של הפועל ת"א והעברת הזכויות בשחקנים אלו באופן שבו בוצעה היו בלתי נמנעות, והתוצאה הייתה זהה".
בסופו של דבר, בשורה התחתונה, גרסטל דחתה את התביעה לאכיפת ההסכמים. את טענת עגמת הנפש ופגיעה במוניטין שנגרמו לתובעות בסך מיליון שקל היא דחתה גם: "מדובר בטענות שנטענו בעלמא ללא כל פרוט ו/או אסמכתאות וכל כן הטענות נדחות".
גרסטל חייבה את כבירי בחלק מהתביעה, 150 אלף שקל בגין התשלום הראשון בסך 750 אלף שקל שהיה אמור להיות מושלם בגין ההסכם. לאחר ש-600 אלף שקל כבר שולמו, וכן סך של 1.400 מיליון שקל עבור ההסכם השני בין הצדדים. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-15.5.16. בסך הכול, ישלם כבירי לאיזוקביץ סך של 1.550 מיליון שקל וזאת לאחר שאיזקוביץ' תבע מכבירי סך של 7.2 מיליון שקל.