"40 זה בום, מלחיץ": יניב קטן חוגג ופותח הכל

יניב קטן היה בלחץ גדול בימים האחרונים. כוכב העבר ופרשן ההווה יחגוג מחר (רביעי) במזל טוב, יום הולדת 40, אבל למרות שהחיים נמצאים במסלול הנכון עבורו, החלפת הקידומת גורמת לו לאי שקט. קטן פרש מכדורגל לפני כ-6.5 שנים, בגיל 33, בתחילה היה לו קשה מאוד להתמודד עם החיים בלי הדשא, אך לאחר שהתאושש, הוא החל להגיש תכנית יומית ב'רדיו חיפה' וגם לספק פרשנות ב-ONE, למען הגילוי הנאות.

במהלך השנים שחקן העבר של הירוקים רצה מאוד להשתלב במכבי חיפה והוא אף ישב לא מעט עם אנשי הקבוצה, אך הדבר בסופו של דבר המהלך לא יצא אל הפועל. למרות זאת, קטן הוא מסוג השחקנים שידע לכלכל היטב את צעדיו, עוד במהלך הקריירה, וכך הוא הסתדר מבחינה כלכלית גם בחיים שאחרי המשחק הפעיל.

כעת, בראיון מיוחד ל-ONE, לרגל חגיגות ה-40, אחד הסמלים הגדולים של המועדון הירוק חושף כי לאחר שנים רבות, הוא דיבר לאחרונה עם נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, ומדבר בפתיחות על הכול, כולל מדוע הוא וסמל אחר של הקבוצה, יוסי בניון, לא מדברים כיום.

בנוסף, קטן גם נפתח בנושא המשפחתי, כולל המוות של אחותו, הדס לפני כ-9 שנים, ואף מספר: "המון אנשים שהיו סביבי במהלך הקריירה פשוט נעלמו כאילו לא היו. מי שיספר לך שיש לו מיליוני חברים, אין דבר כזה".

“ילד” בן 40

יניב קטן, קודם כל מזל טוב, איך התחושה להגיע לגיל 40?
”שמע אני אהיה איתך כן, 40 זה בום, אני לא יודע, קשה לי לתאר במילים, הגיל הזה הוא מאוד משמעותי, הוא מאוד גדול, אני עדיין מרגיש ילד. אני חייב להגיד את האמת – פתאום אני בן 40, זה קצת מלחיץ”.

זה מפחיד אותך?
”לא יודע, הזמן עובר מהר, למען האמת בהרגשה אני ממש מרגיש כמו ילד, אבל דווקא דרך הילדים שלי אני רואה איך הזמן עובר מהר. כשאני רואה את הילדים גדלים כל כך מהר אני מבין איך הזמן טס”.

איך אתה מסכם בקצרה 40 שנה?
”לסכם 40 שנה? שמע, המילה ‘סיכום’ מאוד מפחידה אותי, אני חייב להגיד את האמת, אבל אם אני מסתכל אחורה, אני יכול להגיד רק תודה ולבקש רק בריאות לי ולכל המשפחה, שזה הדבר הכי חשוב שיש. בתור כדורגלן הגשמתי את כל החלומות שלי במכבי חיפה לשמחתי הרבה”.

אתה אומר שהגשמת את כל החלומות שלך, אבל חשבת שתפרוש כל כך מוקדם? היו לך יכולות להגיע הרבה הרבה יותר רחוק.
”אני מאוד שלם עם הקריירה שעשיתי בתור שחקן כדורגל. הגעתי למכבי חיפה בגיל 9, ילד עם חלום, והגשמתי את כל החלומות שלי. ברור שתוך כדי הקריירה יש עוד חלומות ואתה רוצה להגיע לעוד מקומות, אבל היום כשאני יושב בבית עם הילדים שלי ומספר להם על הקריירה שלי, אני מאוד גאה במה שעשיתי במכבי חיפה, בדרך שעברתי. חלמתי להיות קפטן מכבי חיפה והייתי הקפטן במכבי חיפה, זכיתי במועדון ב-7 אליפויות, אני מאוד גאה ושלם בדרך שעברתי, אין דבר אחד שהייתי משנה בדרך”.

כלום? אם היית יכול לחזור אחורה, לא היית משנה את החזרה מאנגליה וכן נשאר בווסטהאם כדי לממש את הפוטנציאל שלך? הרי היו לך את היכולות להצליח בפרמייר ליג, אני מסתכל על הכול – לקחת אליפויות, היית שחקן העונה, הכל טוב ויפה, אבל אתה יודע, כשאתה מסתכל על הרזומה שלך, אתה לא חושב שיש לך פה פספוס? יניב קטן שבגיל 17 כבר קרע רשתות והיו בטוחים שיגיע לקבוצות גדולות באירופה.
”אני חייב להגיד לך שאני לא אוהב להשתמש במילה ‘פספוס’, היום במיוחד אתה יודע שבגיל 40 אתה כבר רואה את החיים אחרת, אתה מסתכל על דברים בצורה שונה, אם תרצה או לא. אולי פעם בגיל 33 או 34 הייתי אומר לך ‘וואי פספסת, הייתי יכולתי לעשות עוד דברים’ אבל היום אני כל כך שלם עם עצמי, אני כל כך שמח מהדרך שעברתי במכבי חיפה, בקריירה שעברתי שהיא כל כך ארוכה ומלאה בדברים טובים. מבחינתי עדיף תמיד להסתכל על הדברים הטובים מאשר לשבת בבית ולהרגיש תחושת פספוס. אני כל כך מלא וכל כך שלם בדרך שעברתי, אני מאוד שמח ומאושר”.

יניב קטן מניף את צלחת האליפות (עמית מצפה)

כבר אמרת בעבר שבתקופה שאחרי הפרישה נכנסת לסוג של הלם והיה לך קשה. יכול להיות שעכשיו, אחרי שהשתחררת והלכת קדימה זה בגלל שהחלטת ‘זהו, אני לא דש יותר בעבר ומתחיל להגיד פספוס לא פספוס’?
”גם. כל כדורגלן וכל ספורטאי שפורש זה שוק, אני לא מכיר אחד שיגיד שהוא מסיים קריירה ובשבילו זה פיקניק אחד גדול, לסיים קריירה זה הדבר הקשה ביותר. אני יכול להגיד לך שהיו לי שנתיים וחצי, כמעט שלוש שנים, של התמודדות אישית מאוד קשה ולא פשוטה, אבל לשמחתי אני מוקף במשפחה מאוד מאוד חזקה ודומיננטית שעזרה לי. לא קל לפרוש מכדורגל, אני לא רק פרשתי מכדורגל, אני גם עזבתי את מכבי חיפה, זאת אומרת שזה היה בשבילי כפול, מכבי חיפה בשבילי זה בית ופתאום אני יצאתי מהבית שלי והלכתי ונשארתי בלי בית. באיזשהו מקום זה מאוד קשה, אבל אתה יודע החיים עוברים, אתה מתבגר ולומד, ולמדתי להסתכל על הטוב, והיה לי המון המון טוב”.

“אני מאוד נאמן, אפשר להגיד שבקטע הזה אני ‘דפוק’”

פרשת יחסית מוקדם, בוא נגיד שהפרישו אותך, כי מכבי חיפה אמרו ‘אנחנו רוצים שתעזוב’. היית יכול ללכת לכל קבוצה בארץ ולא רצית. אתה אולי שחקן היחיד, שחוץ מגיחה קצרה לווסטהאם, שיחקת רק במכבי חיפה ולא הלכת לאף קבוצה אחרת.
”נכון, היו לי אופציות במהלך הקריירה ללכת לקבוצות אחרות, גם בחזרה שלי מווסטהאם הייתי יכול ללכת למקומות אחרים, לכסף גדול. גם בגיל 33 כשסיימתי במכבי חיפה הייתי יכול ללכת לקבוצות אחרות, אבל בחרתי שלא. אחד החלומות שלי בתור ילד היה ללבוש את החולצה הירוקה של מכבי חיפה וזה מה שעשיתי. אני כל כך שלם עם עצמי בדרך הזאת ואיך שהלכתי ובמה שבחרתי, הלכתי עם הלב שלי ועם האהבה שלי וזאת הייתה הדרך שלי במכבי חיפה. אני מאוד שלם בעניין הזה”.

למה זה רק מכבי חיפה? למה אם הם לא רצו אותך יותר, לא הלכת לשחק בעוד מקום?
”כי אני בן אדם מאוד נאמן למקום שלו, אני אף פעם לא הסתרתי את האהבה שלי למועדון ולכדורגל. אני מאוד נאמן למקום שהייתי בו ולא ראיתי את עצמי אף פעם לובש חולצה אחרת, גם כשיצאתי לאנגליה והגשמתי סוג של חלום, היה לי מאוד מוזר ללבוש את החולצה של ווסטהאם”.

אפשר להגיד שאתה מיוחד בקטע הזה? לא כל כדורגלן היה מחליט להפסיק לשחק בשלב כזה.
”לא יודע אם להגיד מיוחד, אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל בקטע הזה אתה יכול להגיד ‘דפוק’ ואתה יכול להגיד המון דברים. שוב, אני מאוד שלם עם עצמי, אני מאוד נאמן ומאוד אוהב את מכבי חיפה, בשבילי חיפה זה לא היה מקום עבודה, זה לא היה לבוא לשים חולצה ו’יאללה בואו נשחק’, זה היה מאוד מאוד משמעותי בשבילי, מאוד עמוק בשבילי. כהוכחה לכך, מעולם לא הלכתי למקום אחר. קודם כל בגלל ההרגשה שלי, לא יכולתי בחיים לחשוב על אופציה שאני לובש חולצה אחרת, והיו לי הרבה הצעות במהלך הדרך”.

מצד שני רצית להשתלב במכבי חיפה ועד היום לא הצלחת.
“תראה מה זה לא הצלחת, היו לי לא מעט שיחות עם יענקל’ה, לפחות בשלוש שנים הראשונות אחרי שפרשתי. לא מצאו לי משהו מתאים שאני יכול לעשות במועדון ופה זה נגמר. היום אני במקום אחר, אני עובד בתקשורת אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, מצאתי לי נישה מאוד טובה וכיפית ברדיו חיפה. דני נישליס נתן לי הזדמנות ענקית, אני כותב טורים אצלך באתר ONE, בגדול אני נמצא במקום שאני מאוד שמח בו היום".

אבל רצית לעשות משהו במכבי חיפה, אתה רואה את זה קורה או שזהו זה?
”קודם כל בחיים הכל יכול להיות, אני אף פעם לא יכול לחתום על דברים ולהגיד ‘זה לא יקרה לעולם’, שואלים אותי למה אני לא חוזר לכדורגל, למה אני לא הולך להיות מאמן, למה אני לא הולך לעשות דברים? זה לא בראש מעייני. אני יכול להגיד לך בגדול שאם אי פעם אני אחזור לכדורגל באיזשהו תפקיד, זה יהיה אך ורק במכבי חיפה ולא במקום אחר”.

אתה ויענקל’ה שחר בקשר כיום?
”דיברנו פעם אחרונה לפני שבוע”.

שבוע? מה קרה?
”דיברנו, ביני לבינו”.

זה אחרי הרבה זמן שלא דיברתם ,נכון?
”כן, אחרי הרבה זמן שלא דיברנו, הייתה שיחה ביני לבינו. שחה אישית וטובה, אני מאוד אוהב אותו ומאוד מעריך אותו”.

מי יזם את השיחה?
”לא משנה”.

אפשר להגיד שיענקל’ה השתנה קצת בשנתיים האחרונות?
”אני לא יודע, אני לא הייתי איתו בקשר שנים. אני לא יודע אם הוא השתנה, כל אחד יעיד אחרת, אני והוא לא היינו בקשר 6 או 7 שנים, אבל אף פעם לא הסתרתי כמה שאני אוהב ומעריך את הבן אדם. אם הוא השתנה, זה אנשים יגידו, אני לא יודע”.

זאת אומרת, אחרי מספר שנים יצא לכם לשוחח והייתה לכם שיחה טובה?
”כן, דיברנו בטלפון איזה חצי שעה, הייתה שיחה מעולה”.

יפה, זאת כבר התקדמות.
”אני לא יודע אם זאת התקדמות לאן שהוא, אף אחד לא חיפש התקדמות. אנחנו בני אדם שעברנו הרבה ביחד, עברנו לא מעט. יש לי המון הערכה ליענקל’ה והוא יודע את זה, אבל דיברנו וזה חשוב”.

אתה כבר לא כועס על יענקל’ה? כי הייתה תקופה שכעסת והיית מאוכזב.
”הייתי מאוכזב מהסיטואציה ומאיך שהיא נגמרה, אני לא יודע אם תחושת הכעס הייתה אצלי. הייתי מאוד מאוכזב גם מכל הדברים מסביב, כי פתאום אתה מוצא את עצמך בלי כדורגל, פתאום בלי מכבי חיפה, שהיא הייתה שגרת חיי בכל דבר שעשיתי, זה היה הכל ביחד, הרבה דברים התערבבו שם”.

איש משפחה

כשאתה מסכם 40 שנה, מהם שלושת הרגעים הכי חשובים, בכדורגל וגם מבחינה אישית?
”הדבר הכי חשוב מבחינה אישית זה הבית והמשפחה, אני חושב שכל בן אדם צריך את הבסיס שלו ואת המשפחה שלו, משפחה נמדדת ברגעים קשים וכשאני הפסקתי את הכדורגל המשפחה שלי הייתה שם בשבילי, אם זאת מיטל שהיא צמודה אליי ואם זה הילדים שלי והבית. קודם כל זה הבית שלי, הילדים שלי, אשתי וההורים שלי שקרובים אליי מאוד. אין ספק שבכדורגל, במיוחד מכבי חיפה, זה בית בשבילי לא משנה מה. תמיד זה יהיה הבית שלי גם אם אני לא אעבוד במכבי חיפה, כמו שאני לא עובד הרבה שנים במכבי חיפה אבל אני עובד בתקשורת. מכבי חיפה זה בית שלי ותמיד זה יהיה. אני יכול להגיד לך שסימנתי ‘וי’ על הקריירה שלי במכבי חיפה, הגשמתי שם את כל החלומות שלי כבן אדם, כשחקן כדורגל ואני מאוד גאה במה שעשיתי במועדון הזה”.

ומבחינה אישית?
”אני חושב שהדבר החשוב ביותר, אתה יודע אני כל הזמן מדבר עם מיטל, אנחנו רואים מה קורה בעולם היום, אנחנו רואים את כל הקרייסס של הקורונה, כל החיים שלי ככדורגלן הייתי מוקף באנשים. אתה מאבד אנשים, אתה מתקרב לאנשים ובסופו של דבר אני כל הזמן אומר ‘הבסיס של כל בן אדם זה בית טוב ומשפחה טובה’”.

היו אנשים שבמהלך הקריירה היו קרובים אליך רק בגלל ההצלחה שלך ומאז שהפסקת לשחק הם נעלמו ולא שמעת עליהם יותר?
”כן. אני יכול להגיד לך שביום שלישי יצאתי מרחוב המסגר והוצאתי הודעת פרישה, יום יומיים לאחר מכן המון אנשים שהיו סביבי במהלך הקריירה פשוט נעלמו כאילו והם לא היו”.

אתה מאוכזב מהם?
”וואלה לא, אני חושב שכל אחד בוחר את הדרך שלו בחיים. אני יכול לספור לך על כף היד חברים שבאמת קרובים, אחד או שניים שאני יכול להגיד לך ‘זה חבר אמיתי באמת’. אין דבר כזה, מי שיספר לך שיש לו מיליוני חברים, וואלה כל הכבוד לו, אין דבר כזה, אני חושב שבסופו של דבר אנחנו חיים במציאות שלא לכל אחד יש הרבה אנשים קרובים, לי בכל אופן אין את הדבר הזה, אני גם לא מצפה לזה ואני לא מתאכזב מאף אחד. כל אחד בוחר בדרך שלו”.

“יש לי צמרמורת מלחשוב על היום שאחרי יענקל’ה במכבי חיפה”

אמרו עליך במהלך הקריירה שאתה דומיננטי מאוד בחדר ההלבשה, שאתה יכול לפטר מאמנים, שאתה ממליך, אפילו שאתה יותר מדי חזק.
”מעולם לא פיטרתי מאמנים, מעולם לא התעסקתי בדברים האלה. תמיד אמרתי מה שאני חושב. קודם כל יש דרך להגיד את הדברים, תמיד אמרתי את הדברים שלי בדרך הכי נכונה שיכולה להיות. ככה אני חשבתי תמיד בתקופה ההיא, מעולם לא פגעתי באנשים מעולם לא העלמתי אנשים. לאורך כל הקריירה היה ביני לבין יעקב שחר, אור שחר ועוזי מור ממש קשר של משפחה. אור שחר היה בשבילי כמו אח גדול, לאורך כל הקריירה תמיד תמך בי, תמיד עזר לי, תמיד הקשיב לי, היו בינינו המון שיחות ולאורך כל הקריירה שלי תמיד הבעתי את דעתי ואמרתי את מה שאני חושב”.

חזרת לדבר גם עם אור אחרי הרבה שנים?
”לא, לא יצא לי לדבר עם אור כבר הרבה שנים”.

אז אולי זה יקרה גם עכשיו? בגיל 40.
”אני לא יודע, אני חייב להגיד לך שלא יצא לי, אבל אין בי שום כעס. אני אומר לך את האמת, גם היום, אחרי שלא דיברתי עם אור כמה שנים טובות, הוא תמיד יהיה בשבילי סוג של אח גדול, גם אם הוא יחייג אליי בעוד שלוש שנים לבקש איזה משהו, אחרי שתי דקות אני אהיה אצלו. אני לעולם לא אשכח את הקשר העמוק שהיה לי עם עוזי מור, אור ויענקל'ה, הם בשבילי היו מכבי חיפה”.

איך הרגשת בשיחה עם יענקל’ה השבוע, אחרי הרבה זמן שלא דיברתם?
”מאוד התרגשתי, אני חייב להגיד ואמרתי גם ליענקל'ה, מאוד התרגשתי לדבר איתו. תשמע בכל זאת יענקל'ה הוא עוד מעט אדם בן 80, עברתי איתו כל כך הרבה, אני מכיר את יענקל'ה מילדות, עברנו כל כך הרבה במהלך הקריירה שלי והוא לקח אותי תחת חסותו, איך שלא נסובב את זה. תמיד הוא היה שם בשבילי, תמיד הוא שמר עליי, הוא ליווה אותי לאורך כל הקריירה שלי, עברנו המון רגעים ביחד, התעצמתי כבן אדם במכבי חיפה תחת משפחת שחר ומאוד התרגשתי לדבר איתו, חד משמעית”.

יענקל'ה תכף חוגג יום הולדת 80 ונאחל לו בריאות, אתה רואה את היום בו הוא עוזב את המועדון ואומר “תודה רבה חברים, הייתי פה עשרות שנים”?
”יענקל’ה חוגג 80, אין תחליף ליענקלה, יענקל'ה מבחינתי זה מכבי חיפה, אני רואה את מכבי חיפה, אני רואה את יענקל'ה. אני יודע מקרוב, מכל השנים, עד כמה המועדון הזה יקר לליבו, איך שהוא מטפל בו ומטפח אותו באופן האירופי ביותר, לא חושב שמישהו יכול להגיד שב-30 שנות פעילות שלו שהוא החסיר משהו מהמועדון או לא שילם בזמן, או לא נתן בזמן. קצת עשית לי צמרמורת לחשוב על היום שאחרי שהוא יעזוב את המועדון. אבל ליענקל’ה יש בן שקוראים לו אור, אני מאוד מחזיק ממנו ואני יודע עד כמה מכבי חיפה חשובה לו, מעבר לזה, הוא לא פראייר בכלל, הבחור הזה מאוד חריף, חם ואינטליגנט ואני חושב שאם הוא ייקח את המושכות אז אנשים יכולים להיות רגועים”.

אני שומע בקול שלך נימה של פיוס עם יענקל'ה. אני זוכר שהיו תקופות שהיית מאוד כעוס ועם בטן מלאה עליו, זאת אומרת שהשיחה ריככה מאוד את כל העניינים.
”לא,לא, זאת לא הייתה שיחה שאמורה לרכך משהו, זה לא היה הכיוון בכלל”.

אני מבין, אבל כנראה קיבלת פרספקטיבה אחרת אחרי השיחה.
”לא, בכלל לא, גם אם היית מדבר איתי לפני שדיברתי עם יענקל'ה אני לא מדבר ככה בגלל שדיברתי איתו בטלפון, אני באמת חושב עליו את הדברים האלה”.

אני יודע שהיו לך כוונות טובות בנוגע ליענקל'ה, אבל גם היו לי שיחות איתך שהיית כאוב וכעסת על כל מה שקרה איתך במכבי חיפה, לא הכל היה טוב.
”אני לא מצפה מאף אחד לשום דבר, אף אחד לא חייב לי כלום. ברגע שאתה מגיע לדבר כזה בחיים זה סוג של השלמה, אני יושב בבית, אף אחד לא חייב לי כלום ושום דבר”.

בזמנו הייתה לך הצעה מג’ורדי קרויף שרצה אותך מאוד במכבי תל אביב אחרי שפרשת. רצה אותך גם ארקדי גאידמק בזמנו, בשיא של בית”ר ירושלים, כשהיה שם הרבה כסף והציעו הרבה ספרות. מישהו אחר היה רץ להצעות האלה.
”יכול להיות, יכול להיות שאנשים היו רצים לדבר הזה. כשחזרתי מאנגליה זה נכון שארקדי גאידמק הציע לי סכומי כסף מטורפים מאוד כדי שאבוא לבית”ר ירושלים, לרגע אפילו לא חשבתי על זה, אני חייב להגיד לך שהיו לא מעט שאמרו לי ללכת לשם, אבל הכסף אף פעם לא הניע אותי, אמרתי לך, אני הייתי ילד שהחלום הכי גדול שלו והדבר שהכי ריגש אותי היה לראות את החולצה של מכבי חיפה, צריך להגיד את האמת. בכל פעם שהייתי עולה עם חולצה של מכבי חיפה למשחק לא עניין אותי לא כסף ולא שום דבר, אך ורק אותו הרגע הזה. ככה התנהלתי כל הקריירה שלי”.

“העונה מכבי חיפה צריכה להוריד קוף מהגב, שנה הבאה אני רוצה לראות הצגות”

איך אתה רואה את מכבי חיפה של היום?
”מכבי חיפה של היום מזכירה לי הרבה דברים טובים מהתקופה שלי, היינו מאוד מגובשים, מאוד משפחתיים, היינו מאוד מחוברים. יש המון שקט במועדון, יש עשייה טובה, אני מאוד אוהב את הדרך של ברק בכר, אני חושב שהוא מאוד מודע לעצמו ולקבוצה שלו, יש לו קבוצה טובה ובריאה, יש סגל טוב, יש ארבעה חמישה שחקנים טובים מבית שאני מאוד אוהב לראות אותם. אני חושב שכבר שנה שעברה מרקו בלבול השאיר לברק בכר בסיס יוצא מן הכלל, בכר נתן עוד כמה תוספות טובות לקבוצה. אני חושב שמכבי חיפה מפה יכולה רק לרוץ קדימה, בעזרת השם היא תעשה אליפות כבר השנה ומשם היא תמשיך קדימה למקומות טובים”.

אי לקיחת אליפות יהיה כישלון מבחינתך?
”אני חושב שכל שנה מועדון כמו מכבי חיפה שלא זוכה באליפות – זה כישלון חד משמעי. אני הגעתי למועדון בגיל 9 והדבר הראשון שלימדו אותי זה שצריך לבוא ולקחת אליפות בכל שנה”.

מה אתה חושב שמייחד את הקבוצה הזאת כשאתה רואה אותה?
”אני חושב שבאיזשהו מקום הקבוצה הזאת רק תלך ותתפתח עם הזמן. ברק בכר בנה פה תלכיד מאוד מחובר, המשפחתיות שלה, השקט שלה, אחד הדברים החשובים זה הצניעות שלה, זה מה שמייחד אותה, וגם הרעב כמובן. אני חושב שהרבה אנשים רוצים לראות את מכבי חיפה דורסת, הציפייה שלי בשנה הבאה זה לראות אותה דורסת. השנה הקבוצה מאוד יעילה, שנה הבאה אני רוצה לראות יותר הצגות של כדורגל, היא צריכה אחרי עשור לקחת אליפות, להוריד את הקוף הזה מהגב, וזה כבר מתחיל ביום רביעי במשחק העונה”.

שחקני מכבי חיפה חוגגים עם דולב חזיזה (עמרי שטיין)

איך אתה רואה את המשחק הזה מתפתח?
”קודם כל אף פעם לא פשוט, אף פעם לא קל. מכבי חיפה לא יכולה להקל ראש באף יריבה שלה ובמיוחד לא במכבי תל אביב, אבל ביום רביעי זה סוג של הצהרת כוונות. אם היא רוצה לקחת אליפות היא צריכה לבוא, לנצח במשחק הזה. לעשות תוצאה טובה ולעבור אותו בשלום”.

ולתת לך מתנת יום הולדת?
”אני לא יודע איך תקרא לזה. קודם כל מכבי חיפה צריכה לעשות את זה בשבילה. היא לא צריכה לחשוב על יניב קטן, היא צריכה לחשוב בשבילה, על האוהדים שלה ועל המועדון. יום רביעי זה סוג של נקודת ציון של מבחינת המועדון, לבוא ולנצח את מכבי תל אביב בבלומפילד ולהגיד ‘חבר’ה אנחנו פה ובגדול’ הצהרת כוונות לכולם”.

ברק בכר יכול לשלוח את הדברים שלך לשחקנים והוא לא צריך לדבר יותר.
”ברק בכר לא פראייר, אני חייב להגיד שאני לא מכיר אותו באופן אישי, לא דיברתי איתו, אני לא יודע איך הוא מעביר את הדברים, אבל אתה יודע, אני גדלתי במועדון הזה וככה אני רואה את הדברים. במכבי חיפה אחד הדברים הטובים שאני חושב שברק שינה. מעבר לצד המקצועי, זה שסוף סוף הקבוצה מתרכזת בעצמה. מכבי חיפה צריכה להגיד לעצמה ולכל שחקן שעולה למגרש שהוא הטוב ביותר. שחקני מכבי חיפה צריכים להאמין שהם הטובים ביותר. כשאני עמדתי במנהרה עם ג’ובאני רוסו, ריימונדאס ז’וטאוטאס, איגביני יעקובו וננאד פראליה, תמיד האמנו שאנחנו הטובים ביותר, גם כשהיינו משחקים בליגת האלופות מול קבוצות גדולות, לא משנה מול מי הגענו, ככה אני גדלתי במועדון וככה מכבי חיפה צריכה לחשוב, שהיא יותר טובה מכולן וכמובן להוכיח את זה על המגרש ולא לחשוב על היריבות שלה ולפחד, להסתכל בלבן של העיניים, ככה היא צריכה לחשוב".

אתה בין השאר נמצא בכובע של פרשן, ואתה לא מסתיר את זה שאתה אוהד מכבי חיפה.
”לא, אני לא יכול לא להגיד את האמת, אני לא יכול להסתיר את האהבה שלי למכבי חיפה, אבל מנגד, כשצריך להעביר ביקורת אני גם עושה את זה”.

לפעמים אתה מרגיז אנשים במכבי חיפה.
”כן, אני יודע שהרגזתי הרבה אבל באיזשהו מקום אתה מכיר אותי ואתה יודע שפי וליבי שווים, כמו שאני מדבר על האהבה הגדולה שלי למכבי חיפה, אז כשהיא לא פוגעת מקצועית וכשהיא טועה, אני גם אומר את הדברים האלה, זה אני וזה מה יש, אני לא יכול להיות אחרת. אני אומר דברים טובים על איך שאני רואה את משפחת שחר, אבל אל תשכח שגם בתקופות אחרות שמכבי חיפה הייתה במקום אחר, אני הייתי מהראשונים שהעביר ביקורת על בחירת האנשים ועל בחירת המאמנים, על החלטות שנעשו במועדון, תמיד הבעתי את דעתי. אני חושב שכל התקופה שבה הביאו את כל ההולנדים ובחרו מאמנים שהם לא טובים ושחקנים לא נכונים למועדון תמיד דיברתי”.

לא היית עושה חשבון, ייאמר לזכותך שלא היית עושה חשבון לאף אחד, אמרת מה שאתה חושב באמת.
”גם היום, אני מאוד מכבד את כולם אבל תמיד אומר את דעתי, אם הייתי חושב דברים אחרים על יענקל'ה אז הייתי אומר, אבל אני מאוד מכבד את יענקל'ה כאחד שמכיר אותו מקרוב. אם הייתי חושב אחרת הייתי אומר אחרת זאת האמת שלי פשוט”.

אתה רואה את עצמך בסופו של דבר כן חוזר למכבי חיפה באיזשהו תפקיד?
”לא יודע, ימים יגידו, אני לא מצפה לשום דבר בחיים, פעם הייתי אומר ‘לא זה בחיים לא יכול להיות’ אבל עם הזמן דברים יכולים להשתנות, אני לא יודע אם זה הזמן הנכון היום, או בעוד שנה או שנתיים. אני לא יודע, אולי יום אחד זה יקרה, כיום אני במקום טוב שאני מאוד אוהב, אני מאושר לראות את חיפה עולה סוף סוף על דרך המלך, אבל כרגע אני במקום טוב”.

תמכת בהגעה של עומר אצילי למכבי חיפה?
”אין ספק שמבחינה מוסרית וערכית הנושא תמיד יהיה מסביב לאצילי, אבל אני לא שר המוסר ואני לא צריך לדבר על הדברים האלה. מבחינה משפטית, כל עוד התיק נסגר מחוסר ראיות אז נגמר הסיפור. אני חושב שאצילי הוא שחקן יוצא מן הכלל, היום הוא במכבי חיפה ואני מקווה מאוד שמבחינה מקצועית הוא יעשה את מה שמצפים ממנו”.

“הייתי רוצה לעצור את הזמן, אבל לא בתקופה של הקורונה”

אם היה אפשר, היית משנה משהו ב-40 השנים הראשונות של חייך?
”וואלה אני לא יודע. זאת שאלה טובה, שאלה גדולה, אבל לא, אני מאוד שלם עם עצמי. אני מת על אשתי, מת על הילדים שלי, אני מאוד אוהב את הקריירה שעשיתי, אני גאה בה. אני רק מאחל לכולנו שנמשיך להיות בריאים”.

אז למה אתה כזה בלחץ מיום ההולדת הזה?
”כי אני בלחץ שאני כבר בן 40 והזמן עובר מהר, אני לא ידעתי שהזמן עובר מהר. אני בלחץ מזה שהילדים שלי נראים לי פתאום כל כך גדולים וזהו אני מסתכל על הילדים ורואה איך הם גדלים מהר, זה נורא מפחיד אותי”.

הייתה רוצה לעצור הכל?
”תמיד אני אומר למיטל ‘הייתי רוצה שיהיה כפתור לעצור את הזמן ופשוט לחיות את העכשיו’. אתה יודע לא בהווה של הקורונה כמובן, אבל לעצור קצת את הזמן, לראות וליהנות מהילדים כשהם קטנים וכל מה שקורה מסביב. הלוואי והיה כפתור כזה, אבל לצערנו אין ואנחנו משתדלים לחיות את הרגע וליהנות”.

איך אתה רואה את השנים הבאות קדימה?
”אני אגיד לך את האמת, רק שנהיה בריאים. אנחנו רואים מה קורה בעולם, רואים את הקורונה, רואים מה שקורה סביבנו, זה טירוף אחד גדול. אני מקווה מאוד שנצא כבר מהתקופה הזאת, אני לא יודע מתי זה יקרה, אני רק מקווה שההורים שלי יהיו בריאים, זה הכי חשוב. בימים כאלה צריך לבקש רק בריאות”.

שולף מהמותן: בניון, ביבי, המאמן הכי גדול והרגע שלא ישכח

במילה אחת או שתענה ממש בקצרה, משפחה?
”הכול”.

הקריירה שהייתה לך כשחקן?
”מאוד גאה בקריירה שעברתי”.

מה החמצת?
”וואו, מה החמצתי? לא יודע”.

הרגע הכי גדול?
”זה גדול מדי להגיד את זה, אני לא יודע אם להצביע על רגע אחד ספציפי, זכיתי ב-7 אליפויות, כל אחת מיוחדת בדרך שלה”.

אבל מה הרגע שתמיד עובר לך בחלומות?
”יש לי כל כך הרבה, אני נזכר בליגת האלופות בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה, לכל אליפות יש את הדבר המייחד שלה. אתה יודע מה? אולי באמת הרגע הכי עוצמתי בשבילי זה שלקחנו את האליפות אחרי שהפסדנו אותה בעונת הקיזוז, שהמועדון הראה אופי, כוח ונחישות. זאת הייתה אליפות עם סבל כל הדרך, עם כאב לב”.

יענקל'ה שחר?
”מאוד אוהב אותו ומאוד מעריך אותו”.

סלחת לו?
”מזמן”.

והוא סלח לך?
”תשאל אותו”.

המאמן הכי גדול שלך?
”מכל אחד למדתי כל כך הרבה. רוני לוי היה תותח, יצחק שום היה תותח ונתן לי הזדמנות ענקית, אלישע לוי היה מדהים, אברם גרנט היה ענק. לשמחתי עבדתי עם מאמנים יוצאים מן הכלל, עברתי המון לשמחתי”.

החמאת לכולם, נהיית “בלנדר”.
”לא, אני באמת מרגיש ככה, אין אחד שהוא יוצא דופן. כשאתה עובד עם רוני לוי וזוכה איתו ב-3 אליפויות, כשאתה זוכה עם אלישע לוי ב-2 אליפויות, כשאתה זוכה עם אברם גרנט ב-2 אליפויות ומשחק עם שום בליגת האלופות, אז תבחר אתה את הכי טוב”.

איך אתה רואה את זה שרוני לוי יושב בבית?
”רע מאוד מה זאת אומרת, רוני לוי הוא אחד המאמנים הכי גדולים שאימנו אותי בקריירה, לי זה נראה ומרגיש מוזר, אין לי ספק שרוני יחזור להיות מאמן פה”.

במכבי חיפה?
“הכל יכול להיות, תראה מה קורה בכדורגל שלנו, שום דבר לא צפוי, דברים משתנים מעכשיו לעכשיו מבלי לדעת בכלל איך זה קורה, אבל אני רואה את ברק בכר בשנים הבאות ללא ספק מאמן את מכבי חיפה”.

הבחירות?
”נמאס לי מזה כבר”.

היית איש של נתניהו, מה עכשיו?
”נתניהו”.

עדיין?
”כן”

בנימין נתניהו בקבלת החיסון (צילום: לע"מ, מתוך עמוד הטוויטר של נתניהו)

למרות כל מה שקורה במדינה, למה?
"אני בוחר גם להסתכל על הצד הטוב, אתה יודע יש הרבה ביקורות, הרבה דברים שקורים מסביב, אבל אני עדיין מצביע ביבי נתניהו”.

היית נכנס לפוליטיקה אגב?
”לא”.

לא בשבילך?
”לא”.

יוסי בניון ואתה הייתם פעם חברים טובים, מה המצב היום?
”פעם, אין בינינו קשר”.

למה?
”אין, נגמר, תם ונשלם”.

זהו, נגמר לתמיד?
”נגמר, לא יודע אם לתמיד, אתה יודע אם אני אפגוש את יוסי ברור שאני אדבר איתו ואכבד אותו ונחליף חוויות, אבל אנחנו לא בקשר”.

מה גרם לנתק?
”לא יודע, החיים, הנסיבות, אין משהו ספציפי שאני יכול להצביע עליו, אבל זהו, אין בינינו קשר”.

הופתעת שהוא עזב את בית”ר ירושלים?
”אני לא יודע מה הסיבות, לא יודע מה קרה, האמת היא שקצת הופתעתי, חשבתי שהוא ימשיך שם עוד קצת, אבל אני לא יודע מה הסיבות, אני לא בקיא בסיבות אז אני לא יכול להגיד לך אם זה נכון או לא נכון”.

נהיית גם טבח בקורונה, מה אתה יכול לספר על זה?
”לא רק בקורונה, אני יכול להגיד לך שאמא שלי בשלנית בחסד, היא לימדה אותי ומהרגע שפרשתי היה לי כל כך משעמם בבית, היא לימדה אותי כל כך הרבה דברים לעשות אז אני כל יום מבשל”.

מה המאכל הכי אהוב עליך?
”הקובה והיפרח של אמא שלי ביום שישי”.

מה אתה יודע לבשל הכי טוב?
”אני יודע לבשל הכל חוץ מקובה, אמא שלי לא נותנת לי את המתכון, היא לא מרשה לי”.

מאסטר שף צריכים להזמין אותך?
”לא לא, אני לא ברמה הזאת וגם אין לי סבלנות”.

אם מחר מזמינים אותך, אתה הולך או לא?
”לא, אני לא הולך. האמת היא שפנו אליי מכמה תכניות ריאלטי אבל אני לא מתכוון”.

הזמינו אותך אני מניח, פנו אליך?
”כן, אבל זה לא בשבילי”.

"מצאו" למי לפנות.
”זה לא בשבילי, אני מאוד אוהב לראות עם הילדים אבל אני לא יכול להיעדר מהבית לכל כך הרבה זמן, לא מסוגל להיות בלי טלפון ולא לדעת מה קורה עם הילדים ועם מיטל”.

ג'ובאני רוסו בהישרדות, קטן לא צפוי ללכת בדרכו (צילום: אוהד קב)

חרדות האבהות, הפסיכולוגית הפרטית והרגע המשפחתי הקשה

אתה קשור מאוד לילדים, העובדה שאתה לא מעט שעות בבית גורמת לך להיות אבא שמעורב מאוד בכל מה שקשור לשלושת הילדים. אפשר לומר שאתה אבא חרדתי?
”מ-1 עד -10, 10. אני חושב שבדבר הזה אני קיצוני מדי. אגב, יש לי המון שיחות עם מיטל על הנושא הזה. אני מאוד קיצוני, מאוד חרדתי, מאוד פחדן, אבל זה גדול עליי הסיפור הזה של לשחרר דברים. אני מעדיף שיזמינו אלינו חברים הביתה כדי שהילדים לא ילכו, הרבה דברים קיצוניים, אני לא מצליח להתגבר על זה, אני יודע זאת אחת השריטות שלי”.

זה נראה שמיטל יותר משחררת.
”מיטל כן, יש לנו לא מעט ויכוחים על הנושא הזה. רום כבר בן 14, כרמל כבר בת 13 עוד מעט. זה קשה, אבל אני במלחמות קודם כל עם עצמי. כרגע אני לא מצליח לשחרר, כרגע אני תקוע עם עצמי”.

מיטל היא הפסיכולוגית שלך?
”כן, חד משמעית”.

אחרי הפרישה, לא הלכת לפסיכולוג או משהו, היא הייתה שם בשבילך?
”לא הלכתי לפסיכולוג, לשמחתי מעבר לאהבה הגדולה שלי עם מיטל יש בינינו חברות מאוד גדולה, זאת אומרת שמה שחשוב זה שבת הזוג תהיה גם חברה שלך, היא הבן אדם הקרוב אליי ביותר, אני מדבר איתה על הכל ומשתף אותה בהכל ולשמחתי היא עוזרת לי לא מעט”.

באיזה סדרות אתה אוהב לצפות בטלוויזיה?
”בית הנייר אהבתי, לוציפר אהבתי מאוד, התחלתי לראות סדרות בזמן האחרון, מה אתה יודע?”.

מה הסדרה האהובה עליך, מה אתה ממליץ?
”בית הנייר, עכשיו מחכים לעונה הבאה, ראיתי גם מלכת הדרום שמאוד אהבתי”.

כאבא וכאזרח, עד כמה אתה חרד מכל מה שקורה במדינה?
”מאוד, אני חושב שזה לא רק במדינה, אני חושב שזה בכל העולם. כולנו רואים מה קורה, הרבה מדברים על מדינת ישראל, אבל צריך להסתכל גם מסביב ולראות שבשאר העולם יש משברים לא קלים ולא פשוטים. אחד הדברים שתמיד מפחידים אותי זה שהילדים שלי ייצאו לעולם, כאילו המגננה הזאת של הבית שאני אוהב לגונן עליהם, כל הזמן מיטל הייתה נלחמת בי שאני כבר צריך לשחרר אותם, שהעולם פתוח בפניהם בכל כך הרבה דברים. אני תמיד עם המגננה הזאת, אבל בסופו של דבר הם יצטרכו ללכת אל העולם ולצאת החוצה, זה מאוד מפחיד אותי ואני מאוד חושש מזה, אבל זאת המציאות, היא לא כל כך מזהירה היום, אבל אני מקווה שנדע ימים יותר טובים גם פה וגם בשאר העולם”.

נחזור למשפחה, המזל שלך, בניגוד לשחקנים אחרים, זה שדוד שלך עוזי ייעץ לך לאורך כל הקריירה ואתה ידעת ליישם. אתה לא מהשחקנים הבזבזנים והראוותנים וככה התנהלת כל ימיך. אתה לא תלוי באף אחד בסופו של דבר, אבל לא הרבה שחקנים יודעים לעשות את זה.
“לאורך השנים אבא שלי ועוזי טיפלו תמיד בכל העניינים הכספיים. תמיד ידעתי להתנהל, תמיד חשבתי על היום שאחרי. אבא שלי אמר לי משפט: ‘ביום שזה יגמר אף אחד לא ידאג לך, אתה צריך לדאוג לעצמך’ ולשמחתי הרבה תמיד עשיתי את כל הדברים בהמון שכל וחשיבה. אני לא תלוי באף אחד, אני לא צריך טובות מאף אחד, אני יכול לחיות ולהסתדר בזכות עצמי לשמחתי הרבה ואני מאוד שלם עם עצמי”.

לסיום יניב, אני יודע שסבח, אבא שלך, ליווה אותך לאורך כל הקריירה בצורה בלתי רגילה והיה לכם רגע אחד קשה מאוד בשנים האחרונות, המוות של אחותך היקרה הדס, אני יודע שאתה כמעט ולא מדבר על זה.
”קודם כל נכון, אני חושב שאחותי הקטנה הייתה בשביל הבית הדבר החשוב ביותר, אחותי נפטרה לפני 9 שנים אז ככה שזאת נקודה מאוד רגישה בבית. אחותי לאורך כל השנים גדלה בבית, אמא שלי הקריבה את החיים שלה לטיפול באחותי, גם אבא שלי. כל המשפחה הייתה חלק מאוד מרכזי והיא הייתה חלק מאוד גדול מהבית. ילדים כמו אחותי גדלים במוסדות ולא שורדים, אולי עד גיל 12 או 14,אבל אחותי חיה עד גיל 27 בגלל הטיפול המסור של ההורים שלי. זאת נקודה שמאוד כואבת לנו, מאוד עצובה לנו, אבל החיים ממשיכים”.

אני יודע שהיית הולך כל יום ודואג לבקר אותה, גם כשגדלת.
”אני כל יום הולך להורים שלי, ההורים שלי גרים פה שני מטרים ממני, אני כל יום אצלם, צריך לראות אותם, לדבר איתם. אחותי הייתה חיה בבית של ההורים שלי, היה לה חדר מיוחד, מקלחת לנכים, חדר לנכים, הכל היה מסודר, כל הבית היה בנוי אך ורק לצרכים שלה, הכל היה סביבה. אין ספק שההורים שלי וכולנו עברנו תקופה לא פשוטה ולא קלה אחרי שאחותי נפטרה, אבל שוב, החיים ממשיכים”.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה