סוף סוף. מכבי חיפה חזרה לנצח אחרי תקופה ארוכה שהיא נראתה לא טוב, בלשון המעטה, למרות שהמשחק לא התעלה לרמה גבוהה בצד הירוק לפחות במחצית הראשונה. לעומת זאת, מהצד הכחול לא הייתה ציפייה גדולה מהקבוצה שמשתרכת בתחתית ובסכנת ירידה ברורה ומיידית.
איך שהתנהלה המחצית הראשונה, כשהירוקים היו נרפים וחלשים, זה הזכיר את הקבוצה מהחודשיים האחרונים ואפשר לבוא בטענות לברק בכר. המאמן פתח בשלושה בלמים מול חלוץ אחד של ק”ש וזה היה מיותר.
מכיוון ששון גולדברג, שפתח כבלם/מגן שמאל לא בא לידי ביטוי מבחינת העזרה להתקפה, מכבי חיפה הסתמכה על דולב חזיזה בשלושה רבעים מהמשחק והוא גם לא בא לידי ביטוי. הקיצוני עשה פעולות שקופות והיה לא מדויק ומבולבל. בצד ימין, דניאל סונדגרן גם לא הביא את עצמו מבחינה התקפית וזאת אומרת ששני שחקני הקו לא סיפקו את הסחורה בהתקפה, ואז הקבוצה נראתה לא טוב.
דיא סבע עשה פעולות טובות, אבל גם הוא שיחק רחוק מהשער. זה נשגב מבינתי למה כדורגלן ברמתו, שיכול לעשות דברים בלתי צפויים באזורים מסוכנים, משחק כאילו הוא קשר 50-50, ומי שיוצא קדימה זה דווקא מחמוד ג’אבר. ראינו במחצית השנייה כשסבע שיחק קרוב יותר לרחבת היריבה, מכבי חיפה הגיעה ליותר מצבים ונראתה מסוכנת ואחרת לגמרי.
ה-0:0 בסיום המחצית הראשונה היה משקף. חיפה לא הגיע לכלום חוץ מההחטאה של דין דוד בתחילת המשחק וק”ש השכילו לסגור בקלות, אבל עם היציאה למחצית השנייה, חיפה הייתה שונה לגמרי. הקבוצה שיחקה יותר מהר עם אינטנסיביות, התלהבות, קצבים שונים, שינויים בעמדות השחקנים והגול היה באוויר.
אכן, השער הגיע בדקה ה-66, עם הקפטן והמנהיג שהעלה את מכבי חיפה ל-0:1 צודק. כמובן שהשחקנים נכנסו להתלהבות לא רגילה. מוחמד אבו פאני, שהיה מצוין, ניצל את הכניסה של עלי מוחמד, התקדם לעמדת ה-50-50 והמשיך ביכולת נהדרת. גם עומר אצילי עשה פעולות שאנחנו לא רגילים ושיחק אחרת מבדרך כלל. הקיצוני חזר יותר לאחור, חיפש שטחים ולא קרה שום דבר אם כוכב כמוהו ישב בספסל. זה רק יועיל לו בעתיד.
מכבי חיפה חזרה לליגה. אמנם זה נותן קצת אוויר וביטחון להמשך, אבל אם חושבים שהיכולת תספיק אז טועים טעות חמורה. ברגע שחיפה מאפשרת ליריבות להתנהל איך שהן רוצות, זה לא ייגמר טוב. עם כל הכבוד לניצחון, ק”ש לא בליגה של חיפה, אבל לאחר תקופה רעה של הקבוצה, כל ניצחון יחזיר את הביטחון ובעקבות זאת יגיעו עוד ניצחונות.