מישהו חושב שאם אריאל הרוש, השוער הישראלי הכי טוב כרגע, היה פותח מול נבחרת ספרד ביום שישי נבחרת ישראל לא הייתה מפסידה? כמובן שלא. רוב הסיכויים שהתוצאה הייתה זהה וגם שוער הפועל תל אביב היה מוציא בין 3-4 כדורים מהרשת.
מישהו חושב שאם תומר חמד, החלוץ הישראלי הכי טוב כרגע, היה פותח מול נבחרת ספרד ביום שישי נבחרת ישראל לא הייתה מפסידה? כמובן שלא. רוב הסיכויים שהתוצאה הייתה זהה ושהשחקנים של אלישע היו כובשים מקסימום שער אחד, בדיוק כפי שקרה.
מישהו חושב שאם ניר ביטון, קשר סלטיק, היה פותח מול נבחרת ספרד ביום שישי נבחרת ישראל לא הייתה מפסידה? כמובן שלא. רוב הסיכויים שהתוצאה הייתה זהה והיינו בעיקר רואים איך הספרדים מניעים כדור ותוקפים ללא הרף, בדיוק כפי שקרה.
ולכן, הביקורות שסופג אלישע לוי הן הרבה יותר גרועות מההפסד של הנבחרת לספרד. כי יצאנו למשחק שגם ככה לא היה לנו סיכוי להוציא ממנו נקודה, נגד אחת הנבחרות הכי חזקות בעולם, ובמקום לקבל בנתב”ג נבחרת מגובשת שנלחמה, הקיזה דם והזיעה מול האימפריה הספרדית, קיבלנו שחקנים שמבקרים את ההחלטות של המאמן, שמעזים להגיד שהם היו צריכים לפתוח ולא שחקנים אחרים. והם כנראה צודקים. אבל זה ממש לא העניין כאן.
העניין הוא שאלישע לוי, בהתנהלות ובהתנהגות ובהחלטות שלו, הצליח לגרום לשסעים בנבחרת דווקא אחרי משחק שגם ככה לא היה לנו מה להפסיד בו, שגם אם היינו עולים עם הנבחרת הצעירה התוצאה הייתה די זהה.
אז במקום, למשל, להחליט רק ביום חמישי בצהריים מי השוער שצריך לפתוח, אלישע לוי היה צריך להחליט על כך ברגע שהנבחרת התכנסה, וכך לא היה יוצר אצל השניים האחרים ציפיות להיות ב-11 באל מולינון בחיחון. או למשל, להראות אסרטיביות מול תומר חמד ולהגיד לו, אנחנו מול ספרד, אנחנו בעיקר נתגונן ולכן אני מעדיף את זהבי בהתקפה. אלא שהשחקנים הבינו שהמאמן לא משדר סמכותיות, שאפשר להיכנס בו, להתנגח בו, וכך בדיוק הנבחרת שלנו נראית. נתראה במוקדמות יורו 2020. גם לשם הרי נחשוב שאפשר לעלות ובסוף לא נצליח.
הכתוב הינו טור דעה