שלושה חודשים לא ראו אותו ילדיו, עמית ולייה. אשתו הדס נאלצה להסביר להם דרך שיחות וידאו מצונזרות למה הם לא רואים את אבא שלהם כפי שהכירו. הוא ירד 30 קילו, איבד 14 אצבעות ונאלץ להתמודד עם מציאות חדשה לחלוטין. בראיון גלוי לב ומלא עוצמה ל-ONE, עידו אקסברד מספר על הקשיים, הרגעים המרגשים עם ילדיו והכוחות שמצא להמשיך הלאה. "אני מסתכל על עצמי ואני שלם", הוא אומר בכנות נדירה. "החיים שלי השתנו, אבל אני חיובי". כאן תוכלו לקרוא את חלק א’.
והילדים, השאלה שרציתי להגיע אליה. בוא נדבר על עמית ולייה.
"הילדים, זה גם סיפור בפני עצמו. הם לא מבוגרים, אבל גם לא ילדים קטנים מדי. הם בני 11 ו-12. לבן הגדול שלי, שהוא בן 12 ובעזרת השם בדצמבר יהיה לו בר מצווה, יש לו גישה לאינטרנט, יש לו אתרי ספורט, יש לו ONE, כל הדברים האלה ובלילה הראשון או השני, התקשורת פרסמה דברים ויצא פרסום שעידו אקסברד נאבק על חייו".
"מיום שישי עד ליום שהתאשפזתי, הילדים ראו שאני לא בטוב. הדס אמרה להם 'אתם ראיתם שאבא חולה, אז החליטו להרדים ולהנשים אותו בכדי להקל עליו'. זה מה שהיא אמרה להם בהתחלה, בלי יותר מדי מידע וביום ההוא שהתפרסמו הדברים על מצבי, עמית חייג להדס ואמר לה 'את משקרת לי, רשום ככה וככה'. זו הייתה סיטואציה לא נעימה בכלל".
מיוחד: עידו אקסברד חושף הכל בריאיון"הדס הפעילה את קשריה וביקשה שלא יתפרסם כלום בתקשורת כי יש ילדים בסיטואציה והסיטואציה לא פשוטה מלכתחילה. ממה שאני מבין, מאז שהתעוררתי, הדס טפטפה להם מידע פה ומידע שם. לא אמרה להם הכל בבת אחת. הילדים נבונים, אין ספק. בחלוף השבועות, הבינו כמה זמן אבא חולה, ואמרו 'שיחזור אלינו כבר'".
"גם פה הייתה היוועצות עם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים בנושא. למשל, כשחיברו אותי לדיבורית ועשיתי איתם שיחות וידאו, כל הגוף שלי עדיין היה מחובר למכשירים וצינורות, ככה שלא רצינו שיראו אותי מחובר לזה, אז בווידאו ראו רק את הסנטר ומעלה – את הפנים שלי. שלא יפחדו, שלא ישאלו".
“הבן הגדול שלנו שאל את הדס: ‘מה קרה לאבא? אבא רזה’”
"אחרי השיחה הראשונה שלנו בווידאו, עמית, הבן הגדול שלנו, שאל את הדס ‘מה קרה לאבא? אבא רזה’. הרי ירדתי 30 קילו בכל התקופה הזו. הוא ראה אותי שונה מאיך שהכיר אותי. כשהגעתי לשיקום נשימתי החלטנו, הדס ואני, שיאללה, עברו שלושה חודשים והילדים רוצים לראות את אבא ואת אימא שלהם שבקושי הם רואים, אז צריך לעשות את המפגש, אין מה לעשות".
"החלטנו לעשות את המפגש". אקסברד (יונתן גינזבורג)"רגע לפני המפגש, הדס פתחה בפניהם הכל. סיפרה להם על המצב שלי, כי כך נאמר לנו לעשות איתם. זה היה התהליך מולם. היא סיפרה להם גם על האצבעות, הרי שלא ידעו מזה שאין לי 14 אצבעות כבר. רגע לפני המפגש, קיבלתי טלפון מלייה, הבת הקטנה והיא אמרה לי 'אבא, אני אוהבת אותך ולא אכפת לי אם יהיו לך אצבעות או שלא יהיו לך'".
"אחרי כמה דקות גם עמית התקשר ואמר לי 'אבא, הכל טוב, אני אוהב אותך, לא משנה אצבעות, לא משנה זה, הכל בסדר'. אחרי זמן מה, התקשרתי אליהם והם היו יחד, הדס, עמית ולייה. באחד מהרגעים, סידרתי את השיער ועמית אמר לי 'יו, אבא ראיתי!'. אמרתי לו 'מה ראית?', 'את האצבעות, אבא'. ניסיתי להקליל את השיחה והכל והראיתי להם את האצבעות השחורות".
"במפגש איתם, היו מלא דמעות. מלא בכי עד שהתאזנו. פתאום היה לי "קליק" בחדר והם רצו לתת לי את זה בפה, כי לא הייתי אוכל לבד. רצו להאכיל אותי. זה היה מפגש קשה ומרגש. הם באים יותר ויותר בתקופה האחרונה וזה משמח. השיקום זה לא כמו בטיפול נמרץ. שם לא היינו מסוגלים להביא את הילדים לראות אותי. זה לא היה הזמן והמקום הנכון".
"במפגש היו מלא דמעות". אקסברד (יונתן גינזבורג)כל התקופה הזו כשהילדים לבד. למי צריך להודות שהיה איתם?
"חלק מהזמן אימא שלי, בחלק מהזמן הדס הייתה חוזרת, גם עכשיו יש חלוקה. אחים שלי עוזרים. מנסים להסתדר. יש פה סיטואציה לא רגילה. זה אמרתי לך, אם לא הדס אני כבר מת מזמן. אז רוב הזמן זו הדס. זה עצוב להגיד, אבל אתה יודע... לאנשים יש חיים בסופו של דבר. אחי הקטן לא הלך שלושה שבועות לעבודה, אבל היה צריך לחזור לעניינים שלו".
"אנחנו עדיין בתמרון בכל הקשור לילדים. הילדים, כמו שאמרתי, לא ילדים קטנים, ככה שלעמית יש כדורגל וללייה יש חוג ריקוד, ויש להם מפגשים עם חברים, ככה שהם מעסיקים את עצמם אחרי הצהריים. הם צריכים מבוגר אחראי שיהיה איתם במהלך הערב, להכין להם ארוחת ערב, ענייני השינה ולראות שקמים בבקרים לבית הספר. לא פשוט, אבל מצליחים להתמודד עם זה".
“הרופאים טוענים שאני בהתקדמות טובה”
עכשיו שיקום. מה הצפי לשגרת החיים?
"הרופאים לא אומרים זמן, אבל טוענים שאני בהתקדמות טובה ואני בקצב טוב. אני, באופן אישי, אומר לעצמי ואומר להדס שאיפשהו יוני-יולי-אוגוסט, אני מאמין שזה הטווח, תאריכים שאוכל לצאת בהם הביתה כבר. לפני שבוע אישרו לי לצאת הביתה בסופי שבוע, שזה כבר מותר למי שמסוגל פה. מעודדים את זה גם".
"אני מתקדם היטב לפי הרופאים". אקסברד (יונתן גינזבורג)"זה קשוח להגיע הביתה במצבי. הבית שלנו לא נגיש. מי ידע שאגיע למצב של התניידות בכיסא גלגלים. ההתניידות בכיסא גלגלים בתוך הבית היא לא פשוטה. צריך להזיז רהיטים וחפצים על מנת שאוכל לעבור. עם קביים אני עדיין לא מסוגל ללכת, ויש לא מעט אתגרים בתוך הבית. שירותים, מקלחת וכיוצא בזה".
"את חודש יוני אני מחשיב, אבל אני יודע שזה לא ריאלי. יש לנו לעבור עכשיו את כל חודש מאי, ככה שלא ריאלי באמת שביוני אני כבר בבית. ברור שהכל יכול להיות, אבל אני מבין באיזו סיטואציה אני כרגע. אני עדיין לא עומד בכוחות עצמי. רק בעזרת ההליכון או תמיכה. אני לא יכול לעמוד לבד".
"בגלל שאין לי ארבע אצבעות, אני לא יכול לחתוך לעצמי שניצל או כל דבר אחר, הדס חותכת לי. האצבעות שהורדו לי הם מהיד החזקה שלי, היד שבעזרתה הייתי כותב. אני רוצה לקוות ולהאמין שיותר לכיוון יולי-אוגוסט אוכל באמת לחזור. כל יום יש התקדמות. יש לחזור הביתה 60% ויש לחזור הביתה 90%, כי אני יודע שלא אוכל לחזור ל-100% יותר".
"השיקום האמיתי יהיה בבית, שיקום אישי. אצטרך לתחזק את הגוף, בכדי לחזור למה שהייתי, מבחינת משקל וכל המשתמע מכך. חדר כושר, מאמן אישי, התהליך ארוך וזה ידוע לי. אני רוצה לחיות חיים נורמליים. לפני כל מה שקרה לי, הייתי בנאדם של 80-78 קילו של שרירים. אני עדיין חלש מאוד, אני עדיין רזה, אבל צריך לעבוד על זה. טוב שהצבתי לעצמי מטרה".
"לא אוכל להיות 100% יותר, השיקום האמיתי יהיה בבית". אקסברד (יונתן גינזבורג)“אם הייתי ממשיך לשחק, יבנה הייתה עולה ליגה”
עם כל מה שקרה איתך, תחזור לשחק כדורגל?
"תשמע, אחרי מה שקרה, אני לא יודע. לפני? בוודאות יכולתי למשוך עוד. אני אגיד לך משהו מצחיק, שהבן שלי, תוך כדי השיקום, לפני שהסתיימה העונה, אמנם יבנה בפלייאוף ונשארו להם עוד שניים-שלושה משחקים, אבל הבן שלי, תוך כדי שיקום, אמר לי 'אבא, לא שיחקת חודשים ואתה עדיין במקום גבוה בטבלת הכובשים'".
למרות שלא שיחק ב-14 המשחקים האחרונים של מכבי יבנה (כחצי עונה, עד כדי כך), טבלת כובשי השערים המצטיינים לעונת 2024/25 בליגה א' דרום נסגרה כך: אליאור משלי (דימונה) עם 18 שערים, גיא יצחקי (מרמורק) עם 18 שערים, אביאל בן חמו (הרצליה) עם 15 שערים ואת המקום הרביעי חולקים עידו אקסברד (!) מיבנה וירדן אבוחצירה מדימונה עם 13 שערים.
"אני חושב שאם הייתי ממשיך לשחק כדורגל", ציין עידו, "אני מאמין שמכבי יבנה הייתה עולה ליגה. המשחק מול דימונה הביא תקווה להמשך הדרך ואז קרה לי מה שקרה. לא האמנתי שמודיעין מסוגלת להעפיל לליגה הלאומית, קבוצה שמשחקת בדשא סינתטי. גם אדומים אשדוד, בזמנו, במשחקים האחרונים שלהם, עברו מהסינתטי לי"א באשדוד", המשיך בדבריו.
"אם הייתי ממשיך יבנה הייתה עולה". שחקני מכבי יבנה חוגגים עם עידו אקסברד (יונתן גינזבורג)"לפני כשבוע ימים, כשנגמרה כבר העונה, לא זוכר עם מי דיברתי, אבל סגרתי 13 שערים ואם הייתי ממשיך יכולתי להתקרב לשיא שעשיתי או מעל 20 שערים יכולתי לכבוש לכל הפחות. הבת שלי אמרה לי 'אבא, אתה לא משחק, נגמרה העונה ואתה עדיין ברביעיית הכובשים בליגה'. אם הכל היה בסדר, בוודאות הייתי ממשיך".
"אני מפחד להודיע על פרישה. בלי קשר למה שקרה לי, אתה מתקדם בגיל, כבר מגיע גיל 33, 34, 35 וכן הלאה ואתה מתחיל לחשוב. הפחד הזה שלא יהיה יותר אימון בוקר. היו לי מחשבות כאלה כבר בעבר. אני לא יודע להגיד. אני מבין שכנראה אני לא אוכל לשחק. זה לא ריאלי. אז כנראה שאני לא אשחק, אבל להודיע על פרישה, אני לא מודיע רשמית. אני דוחה את זה. אמצא את הזמן לזה".
אנשי מכבי יבנה. האוהדים, כמה היו איתך בתהליך.
"בהתחלה, רוב הזמן, כאמור, ישנתי. לא הייתי פה. אנשי מכבי יבנה היו בקשר רציף עם הדס. האוהדים, האמת, לא זכור לי ששלחו לי הודעה או משהו, אבל השחקנים והכל וגם התמונה המפורסמת שאבי איבגי העלה, הם הבינו שאפשר לדבר איתי ולתקשר איתי. התמונה הזו, שכולם מדברים עליה, שאבי העלה לפייסבוק שלו, הדס צילמה אותה".
"מפחד להודיע על פרישה". אקסברד (פייסבוק)מה הסיפור של התמונה?
"זו הייתה בדיוק התקופה שחזרתי להיות עם הטלפון שלי. בשעות הערב היו לי שעות מתות, אז הייתי עובר על הודעות, מסתכל. בוא נגיד, שבתמונה, נראיתי יחסית בסדר, עזוב עכשיו. יחסית בסדר למה שהייתי לפני. אנשים אמרו לי שאני נראה נורא בתמונה, אבל אני אומר לך שזה היה מושלם לעומת מה שהייתי מלפני".
"התקשרתי ללא מעט אנשים קרובים והדס אמרה לי שאם יש מישהו שאני צריך להתקשר אליו זה אבי. 'אבי, בתקופה הזו, כל התקופה, דאג לך', היא אמרה. אני ואבי חברים טובים, גם שיחקנו יחד, גם שיחקנו אחד נגד השני. אבי בן אדם – אין אנשים כאלה. הדס אמרה לי לדבר איתו. לא בחרתי עם מי לדבר, אבל יש את המשפחה הקרובה והחברים הקרובים".
“אני מדבר עם איבגי, הוא רק בוכה, אני בוכה אחריו”
"התקשרתי אליו בשיחת וידאו בשעות הערב וכנראה שהוא ראה על הצג את השם שלי וכשהוא עונה לי הוא בוכה את החיים שלו. אנחנו 20 דקות בטלפון והוא רק בוכה. אני בוכה אחריו והשיחה רק בכי. אחרי השיחה, הוא שלח להדס הודעה. 'אתם לא מבינים מה עשיתם לי! אני באורות, איך אתם מכניסים אותי לחג'. הוא היה ב'היי'. לפני חג הפסח זה היה".
עידו והדס אקסברד (יונתן גינזבורג)"הוא היה בטירוף. הוא ביקש מהדס שתשלח לו תמונה שלי. הדס שאלה אותי אם לצלם אותי אז אמרתי לה 'כן, זה אבי. תשלחי לו, אין בעיה'. לא חשבנו על משהו אחר, אין בעיה. פתאום הבנתי שגם אותי הוסיפו לקבוצת הוואטסאפ של התפילות, כי אבי העלה שם כי דיבר איתי ושמע את הקול שלי ואז גם שלח את התמונה. לא ידעתי שאני שם בכלל עם כל ההודעות".
"ואז, הטלפון שלי וגם הטלפון של הדס קרסו טוטלית. ים טלפונים והודעות. הסתבר גם שהעלה את התמונה הזו לפייסבוק שלו ואתם, גופי התקשורת, שעוקבים אחריו וכולם פונים אליי ולהדס, שאמרה שאחרי זמן מה פנו אליה גם ממאקו, עד כדי כך. אני אומר לה 'מה מאקו? אני ספורט, מה קשור מאקו?'. אמרתי, 'מה, עכשיו כל המדינה יודעת את הסיפור שלי?'".
"תוך כדי תנועה אני מבין כמה זה לא נורמלי, עד כדי כך ששולחים לי הודעות עם סרטונים של אנשים מתפללים עליי באומן. משהו הזוי. אז כן, אבי העלה את התמונה בפייסבוק, כל המדינה ראתה וזה עשה הד מטורף. כולם מספרים לי שלא ידעו כלום. היה חוסר ודאות מטורף סביבי, לא היה כל מידע שיגיד מה קורה איתי".
"כל המדינה יודעת את הסיפור שלי? זה לא נורמלי". עידו אקסברד (יונתן גינזבורג)"אמרו 'סבבה, אנחנו מדברים עם הדס', אבל הדס כבר הפסיקה לענות, רום אליאס הוא כמו משפחה וידע יותר מכולם, אבל ביקש לדבר עם הדס בכדי לא לפגוע בפרטיות המשפחה. מרוב הטרפת הזו סביבי והחיפוש אחר המידע, הדס פשוט התנתקה מהפייסבוק ומהאינסטגרם. לא יכולה הייתה להכיל הכמויות המטורפות של ההודעות".
הדס הוסיפה על דבריו: "לא יכולתי להודיע כל שבוע מה איתו. כי הוא לא היה בסדר. מצבו לא היה בסדר. גם התגובות שקיבלתי 'מה, אין שינוי במצבו?', לא, אין שינוי. אם היה שינוי, הייתי יותר משמחה ולראות שיש שיפור. ואז המשיכו האנשים ב'אבל זה לא הגיוני!', גם ככה אני במצב קטסטרופלי ועוד אתם מדברים איתי בצורה שכזו? זה היה נוראי.
הדס: “ידעתי שעידו אהוב, אבל לא ידעתי עד כמה הוא אהוב”
"אם יש משהו שלוקחים לטובה, זה שאנחנו מגיל מאוד צעיר יחדיו וידעתי שעידו אהוב, אבל לא ידעתי עד כמה הוא אהוב. מצד שני, לא יכולתי לעמוד בפני הדברים האלה. אם לא אבא שלי ואחי, אני במקום אחר לגמרי. הוא אמר לך שבלעדיי הוא לא היה חי היום, אבל לי אין אימא מגיל צעיר, אז בלעדי אבא שלי ואח שלי, אני הייתי מתעלפת בבית חולים. זו הייתה תקופה קשוחה ממש".
"אבא שלי אמר לי שאני לא נופלת, שלילדים לפחות תהיה אימא. באמת שלא ידעתנו אם יהיה אבא לילדים. אבא שלי עד היום מכין לעידו צהריים, הוא יותר מאבא בשבילו, באמת. החיים שלנו השתנו בשנייה, גם שלי. ביום שאשפזו אותו, ביום רביעי, אמרו לי 'טיפול נמרץ, דלקת ריאות, זה יהיה ארוך'".
"באמת שלא ידענו אם יהיה אבא לילדים". עידו אקסברד (יונתן גינזבורג)"אמרתי 'אני מכירה אותו. מה זה ארוך? שבוע? תנו לו אנטיביוטיקה' ופתאום זה מגיע למונשם ומורדם? לקח אותי הרופא לצד ואמר לי 'הדס, תתכונני, זו הולכת להיות רכבת ההרים הכי מסוכנת ומטורפת שעלית עליה בחיים. יהיו שם עליות וירידות וזה יהיה ארוך משהו כמו שנה של בתי חולים'. אמרתי לו שהוא לא מכיר את עידו ועוד שבוע הוא יוצא מזה. הרופא אמר 'הלוואי'".
"כל יום נלקחתי לשיחה, שם נאמר לי כי מתפללים שעידו יעבור את הלילה וכי המצב שלו קריטי. אמרו לי על עידו 'תחשבי שהגוף שלו עבר פיגוע', ממש ככה. כשהוציאו אותו מהאקמו לב, שמחנו, אבל הרופא צינן את זה ואמר כי תהליך שיקום הריאות הוא ארוך. קיבלתי פרופורציה כשנאמר לי מהן אצבעותיו לעומת חייו".
“אני לא מפחד מכלום כי אני מבין שכבר מתתי ואני שוב פה”
כשאתה מסתכל על עצמך במראה, אתה שלם עם עצמך?
"כן. אני לא בן אדם שלילי, אני לא שואל למה. אני אופטימי. גם הצלקת בצוואר תלווה אותי כל החיים. אני לא אתבאס מזה. אני משלים עם זה. אני שלם עם כל מה שקרה לי וכל הצלקות שנותרו. אני לא מפחד מכלום כי אני מבין שכבר מתתי ואני שוב פה. אני כל הזמן אומר להדס. אם אנשים רוצים לקבל פרופורציה, שיעברו פה הלוך-חזור במרפסות וילכו הביתה".
"אני אדם אופטימי, לא שלילי". אקסברד (יונתן גינזבורג)"שאנשים יראו איזה פציעות עברו פה החבר'ה הצעירים במלחמה. מה אנשים עוברים פה בכלל. אז, כאילו, אני אומר לעצמי 'אז סבבה, אז חסרות לי 14 אצבעות ואני עם ריאות חדשות' וגם זה סיפור בפני עצמו ואצטרך להתמודד עם זה בחיים. אבל אנשים חיים עם השתלת ריאות. אז החיים שלי יהיו איטיים יותר. החיים שלי השתנו. אני מסתכל על עצמי ואני שלם. אני חיובי".
מילה לסיום?
הדס, בעוד היא מזילה דמעות של רגש עז, ציינה: "שכל עם ישראל ימשיך להתפלל לשלומו של עידו. זה כל כך מחזק. גם כשזה נראה טוב, אנחנו צריכים לראות שההשתלה הזאת עובדת. הולכת להיות שנה קריטית להמשך הדרך. ברוך השם, ככל שהוא מתחזק, אלו הם סימנים טובים בעבורנו".
עידו המשיך: "כן, זו שנה קריטית. שאלו אותי גם אם אני מרגיש משהו אחר ביחס לריאות החדשות? אמרתי שלא. מרגיש כאילו אלו הריאות שלי מאז ומתמיד. גם מבחינת נשימה, אני יחסית סבבה. אני צריך ממש להיזהר מהכל".