לפני שאפתח את הטור אני חייב להתוודות על משהו שאני קצת מתבייש בו ואני די בטוח שלא רק אני. בפעם הראשונה שקיבלתי את לוח המשחקים של היורו פשוט סימנתי ניצחונות קלים לכל הנבחרות שיפגשו את יוון המהלך הטורניר.

הרי בכל זאת, דור הזהב של יוון מ-2004 כבר נעלם כמעט לחלוטין. במוקדמות חניכיו של פרננדו סנטוס היו רחוקים מלהרשים ועם קראגוניס וסמארס בתור הכוכבים מה כבר יש לספינת הפיראטים להציע? אחרי ה-90 דקות ההרואיות מול רוסיה התגלתה התשובה, ליוונים יש נשמה ענקית שאנחנו יכולים רק לחלום עליה.

למען האמת, זאת לא פעם ראשונה שאותם יוונים גורמים לי לאכול את הכובע, גם בשלב המוקדמות "כשנבחרתנו האדירה" הוגרלה לאותו בית עם יוון טענתי בטפשות כמו רבים מחבריי: "3 נקודות לפחות מצמד המשחקים".

היוונים חוגגים, מתי בישראל נראה תמונות כאלה? (GettyImages)
היוונים חוגגים, מתי בישראל נראה תמונות כאלה? (GettyImages)
 

סוטיריס ניניס השתיק אותי ועוד 14 אלף צופים בבלומפילד כשכבש את שער הניצחון שהשלים ניצחון כפול של יוון על נבחרתנו והוכיח לי עד כמה אנחנו מצטיינים בדבר אחד בלבד, דיבורים.

דוגמא אחת שבוודאי תמחיש לכולם עד כמה הכחול לבן שלנו רחוק מזה של הווינרים בנשמה מעבר לים, היא היחס לקפטן הנבחרת גיורגוס קראגוניס. הקשר הנפלא, שכבר נושק לגיל 36 הוא ללא ספק המנהיג הבלתי מעורער של נבחרת הלוחמים ובכל רגע נתון הוא מקבל את כל הכבוד המגיע לו.

מיותר לציין לאיזה יחס לא מוצדק זוכה לאחרונה יוסי בניון, אחד מגדולי שחקני ישראל בכל הזמנים, שלדעת רבים כבר "גמר את הסוס" רק בגלל גילו "המופלג", 32.

בניון במדי הנבחרת, אנשים שכחו שהוא רק בן 32 (יוסי ציפקיס)
בניון במדי הנבחרת, אנשים שכחו שהוא רק בן 32 (יוסי ציפקיס)
 

לא ברור לי אם זה היחס המשפיל לשחקנים ותיקים מצידנו או הווינריות האדירה והלחימה חסרת הפשרות של היוונים אך דבר אחד אני יודע, יש לנו עוד שנות אור עד שנגיע לרמתם.

אמנם הרבה יטענו שהיוונים משחקים כדורגל אפור והגנתי אך הלוואי ואראה את נבחרתי האהובה נלחמת באותה צורה חסרת פשרות. גם במשחק הפתיחה מול המארחת פולין, גם בהפסד מול הצ'כים וגם בניצחון הסנסציוני מול רוסיה, לא היה שחקן אחד שלא הקריב את גופו ונתן את דמו עבור הדגל. לצערי, אנחנו כל כך רחוקים מאותה הקרבה.

על המנטליות של השחקן הישראלי כבר דובר רבות ולמען האמת, מי אני שאבקר מישהו אחרי שבעצמי זילזלתי ביוונים לאורך כל הדרך. הדבר הנכון וההכרחי מבחינתי לעשות כעת הוא להוריד את הכובע בפני הנבחרת האדירה הזאת ולאחל לה הצלחה בהמשך, כי באמת מגיע לה.

הכתוב הינו טור דעה

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה