https://omny.fm/shows/onesport/2024-5
בדקה ה-78, אחרי שנקלעה אתמול לפיגור מול שווייץ ברבע הגמר, ביצעה אנגליה חילוף משולש. הראשון להיכנס היה לוק שואו, וזה היה מראה משעשע – הנה לכם, הוכשר סוף כל סוף המגן השמאלי היחיד שכלל המאמן גארת’ סאות’גייט בסגל, והוא היה מוכן להיכנס לדקות האחרונות במשחק שהיה עלול להסתיים בהדחה.
קיראן טריפייר פינה לו את המקום, וגם קובי מיינו המצוין ירד לספסל לטובת אברצ'י אזה, אבל במקום מי היה אמור להיכנס קול פאלמר? כאן הייתה אי הבנה, כי לפי הסימונים ששלח השופט הרביעי המוחלף היה אמור להיות ג'וד בלינגהאם.
כוכב ריאל מדריד ידע שזה בלתי אפשרי. הוא הווינר שמסוגל לחולל נסים בזמן פציעות, כפי שעשה במספרת המיתולוגית שלו בשמינית הגמר, ואין שום סיכוי שסאות’גייט יוותר עליו במאני טיים. הוא תמיד יהיה על הדשא. בלינגהאם הבין זאת, וביקש מהשופט לארגן שלט עם מספר כדי לוודא שהכל תקין, אבל האנשים שתפעלו את הכתוביות על המסך ואת אתר האינטרנט של אופ"א לא הבינו. וכך, הופיעה בשני המקומות האישור לפיו בלינגהאם יצא מהמגרש, כאשר במציאות היה זה אזרי קונסה.
ג'וד בלינגהאם (רויטרס)את התיקון עשו אנשי אופ"א רק בחלוף מספר דקות, במהלכן הספיקה אנגליה להשוות ל-1:1, אבל העניין הוא שזה לא ממש מפתיע. כי בדקות האלה בלינגהאם לא עשה כלום, ואם לא מחפשים אותו באופן יזום עם העיניים, גם לא רואים את מעורבותו. הטעות הביזארית הזו הדגישה את העובדה הפשוטה על נבחרת אנגליה בטורניר כולו – לא ממש משנה מי נמצא על הדשא בכל רגע נתון, וגם לא משנה באיזה מערך הם משחקים, כי התוצאה היא בדיוק אותה תוצאה – שעמום טוטלי.
כן, השער של בלינגהאם מול סלובקיה היה הכי מרהיב בטורניר, וגם הכיבוש של בוקאיו סאקה אתמול היה פנטסטי, אבל רגעי החסד האלה לא מפצים על השעות שאוהדים ניטרליים מבזבזים על צפייה במשחקים של הנבחרת הכי מוכשרת על הנייר, תוך שהם שואלים את עצמם בכל שנייה ושנייה – למה לא לכבות לעזאזל את הטלוויזיה?
הנבחרת הכי מוכשרת על הנייר היא גם הכי משעממת. שחקני נבחרת אנגליה חוגגים (רויטרס)סאות’גייט ספג ביקורת לא מבוטלת בטורנירים הקודמים שלו, אבל אנגליה שלו מעולם לא הייתה כה אפורה, כה מרדימה, כה לא מתואמת. קשה מאוד להבין איך אפשר לקחת את שחקן העונה בליגה הספרדית, שחקן העונה בליגה האנגלית ומלך השערים בבונדסליגה ולגרום להם להפוך ביחד לכדור שינה. אם יכריחו אסירים בבתי הכלא לבהות במשחקיה של אנגליה ביורו 2024 בלופ אינסופי, הם יגישו תלונה על עינויים.
כדי לחדד את הדבירם, הפעולה היחידה של הארי קיין שתפסה אתמול תשומת לב כלשהי הייתה כאשר החלוץ נתקל בצידנית מחוץ לגבולות המגרש ונפל לזרועותיו של סאות’גייט. הפעולה היחידה של פיל פודן שתפסה... סליחה, מיותר לכתוב את המשפט הזה, כי לא הייתה פעולה כזו – זאת למרות שהמאמן ביצע שינוי במערך, עלה כפי שדרשו הפרשנים עם שלושה בלמים, העניק לטריפייר את כל האגף השמאלי, והסיט את כוכב מנצ'סטר סיטי לעמדה מרכזית יותר. מה יצא זה? כולם ושום דבר.
פיל פודן (רויטרס)בכל המחצית הראשונה לא נרשמה אפילו בעיטה אחת למסגרת. אפשר לסלוח על כך לשווייצרים (אם כי גם זה לא קל) – גם כי הציגו כדורגל קצת יותר נאה במשחקים הקודמים, וגם כי יש להם מגבלות מבניות בסגל. דן אנדוי, רובן ורגאס ומישל אבישר הם שחקנים טובים בהחלט, אבל עם כל הרצון הטוב לא ניתן להגדיר אותם ככוכבי על. הם פועלים בתוך מסגרת טקטית, ובהקשר זה קל היה לראות את תוכנית המשחק של המאמן מוראט יאקין ועוזרו ג'ורג'ו קונטיני.
לעומת זאת, אי אפשר לדעת מה רצה סאות’גייט מחניכיו, וניכר שגם להם אין מושג קלוש. החילופים המאוחרים נועדו רק כדי להכניס כאוס, ובתוך הכאוס הזה יכולות לצוץ פעולות אישיות עוצרות נשימה, אבל נבחרת אנגליה לא קיימת כקבוצה. הפער בין הפוטנציאל למציאות עצום, והוא יוצר אנטגוניזם עוצמתי. בדיוק כמו במקרה של צרפת, שעדיין לא כבשה שער ממשחק פתוח בכל הטורניר, אבל זחלה איכשהו לחצי הגמר. המחשבה על גמר אפשרי בין שתי הנבחרות האיומות האלה, שכאילו שמו למטרה להשניא את הכדורגל על הצופים, יכולה לגרום לסיוטים של ממש.
משניאים את הכדורגל על הצופים. שחקני אנגליה (רויטרס)ומכאן עולה הבקשה הפשוטה – שמישהו כבר יעיף אותן. שמישהו יסלק את החבורה האומללה של סאות’גייט ותסלק אותו ממסכי הטלוויזיה. סלובקיה? אין בעיה, אבל זה לא הלך. שווייץ? בבקשה, שתהיה שווייץ. אלא שגם זה לא עבד אתמול, ואנגליה צלעה הלאה אחרי דו קרב פנדלים. מי תוכל לעצור אותה עכשיו? את רבע הגמר האחרון בין הולנד לטורקיה אתמול ראינו גם מנקודת המבט הזו, והתשובה הייתה ברורה.
טורקיה לא התאימה למשימה. כן, הקאן צ’להאנולו מנווט את הנבחרת היטב, וארדה גולר הוכיח בשבועות אלה שהוא מוכן לזהור על הבמה הגדולה. נער הפלא של ריאל מדריד מפגין מנהיגות, לוקח אחריות עליו, וגם מצטיין במצבים הנייחים ובהגבהות. הבישול המדוד שלו לראשו של סאמט אקיידין היה מושלם, וגם הכדור החופשי ששלח לעמוד במחצית השנייה.
ארדה גולר מול קודי גאקפו (רויטרס)ובכל זאת, מדובר בנבחרת מוגבלת יחסית. פורטוגל הביסה אותה 0:3 בשלב הבתים, וכבשה מולה את השערים האחרונים שלה בטורניר – היא לא מצאה את הרשת ב-3 משחקים מאז. גם אוסטריה הייתה ראויה לנצח אותה בשמינית הגמר, והודחה בעיקר בשל חוסר מזל. האוסטרים, אגב, באמת מסוגלים לפרק את אנגליה הנוכחית לגורמים ביום טוב, והדחתם הייתה מצערת מאוד, אבל זו כבר היסטוריה. טורקיה הייתה על הפרק אתמול, וכאשר היא הובילה על הכתומים הסכנה הייתה מוחשית.
הסכנה היא לא רק כדורגל אנגלי משמים להחריד בגמר. הסכנה היא גם הצלחה טורקית, כי עם כל הכבוד לכדורגל נטו, אי אפשר לראות אותו ללא ההיבט הפוליטי. לא עם הדיקטטור טאיפ רג'פ ארדואן ביציע הכבוד בברלין אתמול. לא אחרי שמריח דמיראל חגג את השערים מול אוסטריה עם תנועת הזאב האפור – שנויה במחלוקת ככל שתהיה. לו טורקיה הייתה מועמדת לעלות לגמר, האוהדים הניטרליים היו נאלצים להיות בעד אנגליה. הולנד הייתה חייבת להושיע אותנו מתסריט הבלהות הזה – והיא אכן עשתה זאת.
הושיעה אותנו מסיוט. נבחרת הולנד חוגגת חצי גמר (רויטרס)הכתומים הם לא בדיוק נבחרת מרהיבה, אבל הם מנסים לשחק כדורגל התקפי ולהפיק את המקסימום מההרכב שמעלה המאמן רונאלד קומאן. ההרכבים האלה לא בהכרח הגיוניים, ורק קומאן יודע כיצד אפשר לפתוח עם סטיבן ברחוויין כאשר כוכב לברקוזן ג'רמי פרימפונג מתייבש על הספסל, אבל זה מה יש. חוץ מזה, צריך לזכור כי הולנד סבלה מחוסר מזל משמעותי מאוד בכל הקשור לפציעות – זאת בניגוד מוחלט לאנגליה וצרפת שהגיעו לטורניר עם סגלים כמעט אופטימליים. הולנד חסרה כאן את שלישיית הקישור המועדפת – פרנקי דה יונג, טוין קופמיינרס ומארטן דה רון היו אמורים לאייש אותה לו היו כשירים.
המערך הכתום פחות מתואם כתוצאה מכך, אבל ההולנדים לא מחפשים תירוצים. הם גם לא נשברים בקלות. הם ביצעו קאמבק נגד פולין במחזור הפתיחה, חזרו מפיגור פעמיים מול אוסטריה לפני שהפסידו, וגם אתמול שאפו לא רק להשוות אלא לנצח ב-90 דקות אחרי שירדו להפסקה בפיגור. אנגליה נרגעה אתמול אחרי השוויון של סאקה, וחזרה להניע את הכדור באופן סתמי לגמרי במרכז המגרש. הולנד לחצה על הדוושה אחרי שסטפן דה פריי קבע 1:1 בדקה ה-70, ובאה על שכרה.
סטפן דה פריי וצ'אבי סימונס חוגגים (רויטרס)זו הרוח שאיפיינה את הולנד בדרך לזכייה ביורו 1988 על אדמת גרמניה. קומאן יושב על הספסל במקום להיות במגרש, וזה חסרון, אבל אולי וירג'יל ואן דייק מוכן לגלם את התפקיד של פרנק רייקארד. אין לגרסה הנוכחית של הנבחרת שחקנים שמתקרבים ברמתם למארקו ואן באסטן ורוד חוליט, אבל קודי גאקפו מוביל את דירוג הכובשים, ואתמול כמעט הבקיע בפעם הרביעית בטורניר – המגן הטורקי מרט מולדור הקדים אותו כדי לרשום שער עצמי. ממפיס דפאי לא יציב, אבל ניכר שהוא למד לעבוד למען הקבוצה אצל צ'ולו סימאונה באתלטיקו מדריד, ונחישותו מרשימה יותר מיכולתו. הבישול לשער השוויון היווה אתמול פרס על כך.
בקיצור, הולנד מסוגלת לנצח את אנגליה, והיא גם נבחרת שקל לאהוד על אף חסרונותיה. אם האנגלים והצרפתים יסכימו לרחם על המשחק ויפגינו גישה אחרת בחצי הגמר, אפשר יהיה לסבול אותן, אבל נכון לעכשיו יש להניח כי רובם המוחלט של האוהדים הניטרליים מעדיפים גמר בין ספרד להולנד. אלה הנבחרות הראויות שנותרו בטורניר, והן מעניקות את התקווה לכך שיהיה לנו משחק כדורגל מהנה בברלין ב-14 ביולי.