ספורטאים רק מחכים במהלך הקריירה שלהם לכבוש פסגות, להתמודד עם לחצים וציפיות וכמובן משתוקקים לתמיכה האדירה של הקהל ביציעים. רמת הלחץ והאנרגיות תמיד בשיא, בטח כשספורטאי מתכונן שנים רק לרגע אחד מכריע עבורו. מה קורה כאשר לא יודעים לאזן את רמת הלחץ בגוף? ואיך הספורטאים האולימפיים בפרט מתמודדים בבירת יפן ללא הדחיפה שהיו רגילים לה עם קהל? ד״ר דניאלה כהן מרצה בכירה בתחום פסיכולוגיית הספורט במכללה האקדמית בווינגייט עונה על השאלות.

״אחד הדברים שספורטאים מסתמכים עליו ברמת המומחיות הזאת שלהם זה הקהל”, אמרה כהן שהוסיפה, “זה עוזר להם לייצר מוטיבציה חיצונית שעוזרת להם למצוא את הכוח בעצמם לשפר את הביצועים שלהם, כמובן שזה משתנה בין ענף לענף, כי נגיד ענפים שדורשים יותר ריכוז דווקא יכולים ליהנות מהעובדה שאין קהל. אחד המחקרים המעניינים שיצאו בתקופה האחרונה בהקשר של קורונה וקהל זה הסתכלות בתחרויות ללא קהל אז אנחנו יודעים שיש לנו אזור במוח שמעורר ופועל, אנחנו קוראים לו אזור חברתי, בגלל שיש אנשים מבחוץ שמעודדים אותנו או שאנחנו נמצאים באיזושהי אינטראקציה חברתית הוא פועל ואנחנו גם יודעים להגיד שהוא מקושר למוטיבציה”.

סייף (רויטרס)סייף (רויטרס)

עוד הוסיפה כהן: “קלעים וסייף, כל הענפים האלה דווקא ירוויחו מהעבודה שאין קהל, אם ניקח למשל את ענף השחייה זה לא כל כך משנה להם, יש להם את הרגע הזה שהוא לפני הקפיצה למים שהקהל אולי משנה ואולי לא, אני חושבת שברמת המומחיות שלהם הקהל כבר לא נהיה פקטור”.

כהן סיפרה: ״אני חושבת שספורטאים ברמות הגבוהות יודעים לקחת את הפקטור של קהל ולהשתמש בו כסוג של דרבון. ספורטאים ברמות מומחיות יותר נמוכה דווקא ירגישו את הלחץ מהקהל, ככל שרמת המומחיות עולה ויודעים איך לווסת לחצים, קהל יכול להיות לעזרה, אבל אם רמת הלחץ יוצאת משליטה וראינו כבר מקרים כאלה הקהל יכול מאוד להפריע״.

השפעת היעדר הקהל על הספורטאים המקצוענים