שעות אחרי טקס חלוקת המדליות, פיטר פלצ'יק עדיין ישב על המדרגות בכניסה לאולם ניפון בודוקאן והתקשה לעכל שיש לו מדליה אולימפית על הצוואר. הג'ודאי הענק הזה, שהיה שותף לזכייה במדליית הארד עם הנבחרת אמש (שבת), התיישב, צלצל הביתה למשפחתו והתרגש עד דמעות.

יומיים לפני כן, פלצ'יק עמד על אותן המדרגות, התפרץ בבכי מול המצלמות ולא האמין שהפסיד בתחרות האישית את הפודיום. הוא חשב שיצטרך לחכות עוד שלוש שנים עד למדליה הבאה, לרגע אפילו שכח שיש עוד תחרות קבוצתית בסוף השבוע, וכשהגיע הרגע? הוא לא רצה לפספס את ההזדמנות לזכות במדליה. הג'ודאי, שעבר כברת דרך ארוכה ומפותלת בקריירה שלו, יודע שבחיים אתה לא מקבל מיד את כל מה שאתה רוצה, אבל תמיד יש הזדמנות לתקן. למעשה, זה מה שמוביל אותו תמיד קדימה.

איך מבטאים דולגופיאט? הציוצים מהמדליה

פיטר, זה נראה לי הרבה יותר עוצמתי לסיים עם מדליה קבוצתית ביחד עם כולם, לא?
"ברמת האנרגיות ברור שזה הרבה יותר עוצמתי. חווינו פה אנרגיות משוגעות. עברנו דרך לאורך היום הזה, כולם נתנו אקסטרה למען הנבחרת. נלחמנו על המזרן וגם כשהיינו על הספסל, צעקנו בלי סוף וזה היה רגע קסום".

נבחרת ישראל עם מדליית הארד (עמית שיסל, הוועד האולימפי בישראל)נבחרת ישראל עם מדליית הארד (עמית שיסל, הוועד האולימפי בישראל)

איך זה לסיים עם המדליה הזו על הצוואר אחרי כל מה שעברתם?
"המדליה הזו היא קוקטייל של החמצה, עצב ושמחה מתוקה ביחד. זה הכי כיף שזה קרה היום, אחרי השבוע הקשה שעברנו. לא הצלחנו להגיע למטרות האישיות שלנו, מקום שביעי זה לא הישג מבחינתי ולא מה שעבדתי בשבילו במשך חמש שנים, אבל בסוף הגיע הפיצוי עם מדליית ארד קבוצתית מדהימה".

בזמן ששכבת על הגב במזרן אחרי ההפסד בתחרות האישית שלך לפני יומיים, מה עבר לך בראש? אני מניח שלא חשבת על התחרות הקבוצתית באותו הרגע ושאפשר יהיה לתקן.
"ממש לא חשבתי על זה. חשבתי רק על זה שאכזבתי את עצמי ואת כל מי שהוא חלק מהמסע האולימפי שלי. הרגשתי שאני חייב לשמח את המשלחת אחרי שבוע קשה. למזלי, קיבלנו עוד הזדמנות".

כשניצחת את טמרלאן בשאייב, האיש שגבר על טדי רינר קודם לכן בתחרות האישית, מה הרגשת?
"הרגשתי שאני קוטל את קוטל המלכים".

בשאייב (רויטרס)בשאייב (רויטרס)

לפני כמה שנים, כשחזרת לנבחרת, האמנת שתעמוד אחרי הופעה במקדש הג'ודו של אולימפיאדת טוקיו עם מדליה על הצוואר ותהיה במעמד הזה בכלל?
"כן. לפני יומיים נגמרו לי הדמעות. די, אני לא מסוגל לבכות יותר. כשהחלטתי לחזור אחרי הפציעה שהגיעה לפני אולימפיאדת ריו, ללכת לשכב על שולחן הניתוחים ולעשות את השיקום המטורף הזה, לבנות את עצמי פיזית ומנטלית מחדש, ולהיכנס לקמפיין החדש הזה בסערה כדי לבוא לידי ביטוי - זה מה שבנה את האמונה אצלי. עברתי הכל בצורה קשה. כשחזרתי לג'ודו, אמרתי לעצמי שאני אהיה מדליסט אולימפי. ועכשיו, כשהגעתי לרגע הזה עם הנבחרת, ידעתי שנלך על כל הקופה. האמונה היא מעל ההיגיון והיא זו שמושכת אותנו למעלה להגשים את החלומות והמטרות שלנו, גם אם זה נראה לנו בלתי אפשרי בתחילת הדרך. זה בדיוק זה. בהתחלה אתה מדבר בקול רם על מטרות וחלומות, גם כשאתה לא באמת מאמין בהם, אבל ככל שאתה מתקדם ופוסע עוד צעד ועוד צעד, אתה רואה שזה בהישג יד".

אתה חושב על פיטר הישן מידי פעם? זה שכמעט ויתר על כל זה?
"כן. אני חושב שהייתי צריך לתת לפיטר הישן איזו סטירה אחת או שתיים, להעיר אותו ולהגיד לו שהוא היה צריך לעשות את זה קמפיין אחד קודם. אסור לוותר לעצמך, פשוט אסור".

נבחרת הג'ודו בטירוף (רויטרס)נבחרת הג'ודו בטירוף (רויטרס)

במסיבת העיתונאים באמת העברת מסר כזה ואמרת לילדים שאסור להם לוותר על החלום שלהם, גם אם זה כבר נראה מאוחר מידי. אתה לא חושב שפספסנו הרבה ממך בשנים שלא התחרית? כי אתה כבר ויתרת על החלום הזה במובן מסוים.
"ולא פעם אחת ויתרתי עליו. ויתרתי לעצמי בניתוח הראשון, ויתרתי לעצמי בניתוח השני עם הפסד הקריטריון לריו, ויתרתי על הרבה דברים בחיי וזה לא היה צריך להיות ככה. כל אדם חווה הפסדים, כישלונות וזעזועים בחיים, ושם אתה שואל את עצמך את השאלות הכי קשות. 'האם אני באמת מסוגל? האם אני באמת יכול?', ואתה עונה לעצמך - כן אתה יכול. והנה, הבאתי מדליה".

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה