לאחרונה מכון וינגייט ועובדיו הגיעו להסכם קיבוצי ומיליוני שקלים הושקעו בשטח שהולאם לטובת הספורט הישראלי. אך ל-ONE נודע כי בשנים האחרונות, לאחר הפיכתו של הארגון לתאגיד, חלק מהעובדים החליטו לעזוב את המקום עבודתם אחרי שעבדו בו - וחלקם טוענים כי עשו זאת לכאורה בגלל הנהלת המכון.
בשלוש השנים האחרונות, מאז הפיכתו של המכון לתאגיד, היו מי שהחליטו לעזוב את העבודה. בין היתר, עזבו מנהלת משאבי אנוש שעבדה כחמש שנים במכון ועובדת שהייתה סגניתה וממלאת מקומה, מנהלת מחלקת המתקנים שעזבה לאחר 17 שנה, מנהלת מחלקת ציוד ואספקה שעבדה 16 שנה במכון, רכזת מערכות מידע שעבדה במשך 15 שנה, מנהלת מחלקת האירועים, מנהלת מחלקת הרכש שעבדה במשך ארבע שנים, חשבת המכון שנפרדה אחרי שלוש שנים בתפקיד, מתאמת אתנה ששימשה כממלאת מקומה של מנהלת היחידה שכפופה למכון ועוד.
לטענת חלק מהעובדים, הם עזבו בגלל היחס שקיבלו לכאורה מהנהלת המכון בשנים האחרונות. עובד לשעבר טען: "עזבתי בגלל זלזול מההנהלה". עובד אחר ציין: "עבדתי בווינגייט במשך כמה שנים. לצערי נאלצתי לעזוב בגלל אילוצים הקשורים בהנהלה. נתתי את הלב שלי במקום, למרות השכר הנמוך והתנאים הנוראיים שהיו. נשמע שלא רק אני חושב ככה".
עובדי מכון וינגייט מוחים (פרטי)כאמור, חלק מהעוזבים כיהנו בתפקידים בכירים ועשו זאת לאחר שעבדו במשך שנים במכון וינגייט. סביר להניח כי המעבר מעמותה לתאגיד יצר דרישות חדשות וגבוהות יותר, כאשר השירות שהמכון העניק לספורטאים בעבר כבר לא היה מספק, וייתכן כי השינוי הזה גרם לחלק מהעובדים לכאורה לא לרצות ולהמשיך. יחד עם זאת, בווינגייט טוענים כי אחוז הפרישה במקום נמוך מאוד ביחס למשק.
ממכון וינגייט נמסר: "כ-400 נשים וגברים מצוינים עובדים במכון, ונותנים מליבם למען הספורט הישראלי. כבכל מקום עבודה, יש תחלופה הנובעת משלל סיבות: רצון להתקדם ולשפר שכר, לעבור למשרה מתאימה יותר לכישוריהם, שינויים ארגוניים, השלכות משבר תקופת הקורונה ויציאת עובדים רבים לחל"ת עקב צמצום פעילות בארגון ועוד. שיעורי תחלופת העובדים במכון דומים ואף נמוכים מארגונים מקבילים. אנחנו מעריכים כל אחת ואחד מ-15 העובדים שעזבו ומודים להם על עשייתם ותרומתם למכון. אנו שמחים על חתימת ההסכם הקיבוצי לפני כשבועיים. הסכם המשפר את התנאים והשכר, מבטיח אופק התפתחות וקידום לעובדים, ויאפשר לשמור על כוח האדם האיכותי ולגייס נוסף".
מנציגות העובדים נמסר: "לצערנו בשנתיים האחרונות פני הארגון שונה לחלוטין, העובדים עובדים קשה, הדרישות גדולות - והם אינם מתוגמלים כראוי. יתרה מכך, היחס אליהם מהנהלת המכון שואף לאפס, כך שהעובדים אינם יכולים עוד. אנו דורשים מדירקטוריון מכון וינגייט לכנס ישיבה מיוחדת בנושא זה ולהסיק מסקנות מדוע בהנהלת המכון הנוכחית, בראשות המנכ"ל שי אברהמי, יש נשירה גדולה של עובדים מצוינים. הדירקטוריון צריך לפעול בכל הכלים העומדים לרשותו כדי לשנות את היחס והתגמול לעובדים, שמסתובבים במכון ממורמרים בתחושה שאין להם אמא ואבא. העובדים הם המשאב היקר ביותר שיש למכון וצריך לשמור עליו".