אם יורו 2020 היה נערך בקיץ הקודם כמתוכנן, נבחרת אוקראינה הייתה מגיעה אליו כמי שעשויה להתברר כסוס השחור שיכול לעשות צרות לכל יריבה, אלא שמאז הרבה השתנה. הנבחרת של אנדריי שבצ’נקו, שסיימה בראש בית ב’ במוקדמות כשהיא משאירה מאחור נבחרות כמו פורטוגל וסרביה ומסיימת קמפיין ללא הפסד, חוותה ירידה משמעותית וכעת, במקום להיות פייבורטית לעלייה מהבית שכולל את הולנד, אוסטריה וצפון מקדוניה, לא ברור בשלב זה לאן מועדות פנייה של הנבחרת בצהוב-כחול. 

מאז פירוק ברית המועצות בשנות ה-90, נבחרת אוקראינה מסתכלת על האחות הגדולה, רוסיה, בקנאה. בזמן שהרוסים הרשימו במונדיאל האחרון אותו אירחו עם ההפעלה לרבע הגמר וכן לחצי גמר היורו ב-2008, אוקראינה העפילה למונדיאל פעם אחת,  אלא שלפחות ביורו היא חברה של קבע מאז הטורניר אותו אירחה יחד עם פולין ב-2012. ההישגים לא מרשימים עם ניצחון בודד בשני הטורנירים האחרונים, אלא שקמפיין המוקדמות האחרון, ייצר לא מעט ציפיות במדינה, ובצדק. 

שחקני נבחרת אוקראינה חוגגים (רויטרס)שחקני נבחרת אוקראינה חוגגים (רויטרס)

אחרי טורניר כושל במיוחד ב-2016, בו סיימה עם שלושה הפסדים לגרמניה, צפון אירלנד ופולין, בהתאחדות האוקראינית הבינו שיש צורך בשינוי, במישהו צעיר ורענן. המאמן דאז, מיכאילו פומנקו, אז בן 68, פינה את מקומו ללא אחר מאנדריי שבצ’נקו. כן, אותו אנדריי שבצ’נקו, חלוץ העבר האגדי של מילאן וזוכה כדור הזהב מ-2004, מונה לתפקיד ללא כל ניסיון קודם, לתשומת ליבו של אייל ברקוביץ’. במדינה זכרו לשבצ’נקו חסד נעורים זכר לקריירה גדולה במדים הלאומיים שכללה 48 שערים ב-111 הופעות ועל המגרש, קיבלנו נבחרת בצלמו ובדמותו של אחד החלוצים הגדולים של תחילת שנות ה-2000. 

בדומה לחברו ל”גרנדה מילאן” בתחילת שנות האלפיים הזוהרות, אנדראה פירלו, גם ההתחלה של שבצ’נקו בתפקיד לא הייתה חלקה. הוא כשל בניסיון להוביל את הנבחרת למונדיאל 2018 וסיים שלישי בבית מתחת לאיסלנד וקרואטיה, אך זו רק הייתה הנחת היסודות מבחינתו לקראת הקמפיין האדיר שיגיע מיד לאחר מכן, אותו קמפיין בו נבחרתו הציגה כדורגל פשוט נפלא והפגינה עליונות בולטת על נבחרות כמו סרביה אותה הביסה 0:5 בתצוגה בלתי נשכחת ופורטוגל, אותה ניצחה 1:2 כשהיא בחיסרון מספרי באחד המשחקים הגדולים בתולדותיה. 

אנדריי שבצ'נקו (רויטרס)אנדריי שבצ'נקו (רויטרס)

מבט על הסגל של אוקראינה מגלה קאדר מפוצץ בכישרון ושחקנים מקבוצות שיודעות אך ורק ליזום ולשחק כדורגל התקפי, אם זה רוסלן מלינובסקי הקשר הפנטסטי של אטאלנטה, ג’וניור מוראס המתאזרח וחברו של מנור סולומון לשחטאר דונייצק, רואמן יראמצ’וק שמחורר רשתות בגנט ומעל כל אלה, ה’אס’ של פפ גווארדיולה במנצ’סטר סיטי, אולכסנדר זינצ’נקו, שמתפקד בנבחרת בשלל תפקידים שונים, בין אם בעמדת המגן השמאלי הטבעית לו, בכנף ואפילו כקשר אחורי, כשאת כולן הוא ממלא בהצלחה ועל כתפיו תוטל האחריות הגדולה ביותר להנהיג את הנבחרת גם בטורניר הקרוב. 

אולכסנדר זינצ'נקו (רויטרס)אולכסנדר זינצ'נקו (רויטרס)

אם לשבצ’נקו יש סיבה לדאגה, הרי שהיא מגיעה מהסקורר והכוכב הכי גדול של הנבחרת מאז שהוא עצמו פרש – אנדריי ירמולנקו. החלוץ, שכבש 137 שערים ב-340 הופעות במדי דינמו קייב, לא מצליח לפרוח בלשון המעטה מאז ש”עזב את הקן”. אחרי אפיזודה קצרה ולא מוצלחת למדי, העונה ירמולנקו סובל מחוסר מזל משווע בווסטהאם, כאשר לאחר שחלה בקורונה, סבל מפציעה שהשביתה אותו לכמעט חודשיים, כשהוא חזר למגרשים רק לקראת תום העונה ולא מצא את השער. 

אנדריי ירמולנקו חוגג (רויטרס)אנדריי ירמולנקו חוגג (רויטרס)

מאז אותו קמפיין מוקדמות יורו מופלא, אוקראינה בדעיכה קלה. היא ניצחה רק פעמיים מתוך תשעת המשחקים הרשמיים האחרונים שלה, אמנם ניצחונות מרשימים כשלעצמם על ספרד ושווייץ החזקות, אך בתווך הגיעה התבוסה הצורמת 7:1 לצרפת, כשאת שלושת המשחקים האחרונים היא מסיימת ב-1:1, הראשונה אמנם מול אותה צרפת שהביסה אותה רק חודש לפני כן, אך השתיים האחרונות מול פינלנד וקזחסטן, נבחרות שהיא אמורה לנצח. בשני משחקי ההכנה האחרונים לקראת היורו, גברה הנבחרת של שבצ’נקו 0:1 על צפון אירלנד ו-0:4 על קפריסין. 

למזלו של שבצ’נקו, או שאולי לא, הוא קיבל בית ממנו הוא מצופה להמשיך לשלב הבא. הולנד כבר לא מפחידה כמו פעם, אוסטריה שווה לנבחרת שלו פחות או יותר ואת צפון מקדוניה בטורניר הראשון בתולדותיה הוא חייב לנצח. למרות שרשרת התוצאות הרעות, התחושה הרווחת היא שהכדורגל האוקראיני בכל זאת נמצא במגמת עלייה הן במישור הבינלאומי והן בגזרת הקבוצות והשחקנים שמככבים ברחבי היבשת, כשכל אלה מפיחים תקוות חדשות במדינה שרוצה סוף סוף להתעלות על האחות הגדולה מרוסיה. 

שחקני אוקראינה חוגגים (רויטרס)שחקני אוקראינה חוגגים (רויטרס)