מופע של צבעים: הקהלים החמים ביורו 2016

יורו 2016 בצרפת יארח לא רק 24 נבחרות מרחבי היבשת, אלא גם 24 קהלים נלהבים שמתאגדים מאחורי דגלם והמנונם ומייחלים להצלחת השחקנים שלובשים את המדים הלאומיים. באהדת הנבחרת יש משהו אחר לעומת אהדת קבוצה. הפטריוטיות משתלטת ואוהדים של קבוצות יריבות משלבים זרועות ושרים יחדיו למען אותה מטרה.

לפיכך, החלטנו ב-ONE, בהיעדרה של נבחרת ישראל גם הפעם מהטורניר האירופי הגדול, לנסות ולעזור לכם האוהדים לדעת מיהם הקהלים להם הכי שווה לכם לחכות. בחרנו בחמישה כאלה, חלקם ידועים יותר בפנאטיות שלהם וחלקם ידועים פחות, אך המשותף לכולם הוא הצבעוניות, הקולניות והאהבה הגדולה לנבחרתם.

איסלנד
נתחיל ישר מהמנה העיקרית, שמגיעה דווקא מהנבחרת המייצגת את המדינה הקטנה ביותר ששיחקה אי פעם בטורניר גדול. 332,530 תושבים בסך הכל חיים במדינת האיים בצפון האוקיינוס האטלנטי, אך גם אם חלק ניכר מהאי מכוסה בקרחונים, האוהדים האיסלנדים דווקא חמים ביותר. בקמפיין המוקדמות הנהדר האוהדים מילאו את האצטדיון הקטן (נקרא Laugardalsvöllur, בהצלחה עם להגות את זה) עד אפס מקום ונתנו אווירה ביתית נדירה לשחקניהם.

אוהדי נבחרת איסלנד (רויטרס)

במשחקי החוץ הנאמנות האיסלנדית ניכרה אפילו יותר, כאשר זכור במיוחד משחק הניצחון בהולנד, בו מילאו כמה אלפי אוהדים את היציע שהוקצה להם באמסטרדם ארנה, שאגו את ההמנון ולמעשה השתיקו עשרות אלפי הולנדים. עוד דוגמה לנאמנות האיסלנדית ניתן למצוא דווקא בענף השכן, הנשען על אותו גרעין אוהדים כמובן. לאחר הדחתה של נבחרת הכדורסל מהיורובאסקט האחרון בצרפת (אחרי הפסד כואב בהארכה לטורקיה החזקה שהשלים מאזן 5:0) נשארו האוהדים דקות ארוכות ביציעים, הריעו לשחקניהם ופשוט לא נתנו להם לרדת לחדרי ההלבשה. לא בכדי איסלנד היא המדינה בה הביקוש לכרטיסים ליורו הוא הגבוה ביותר, או כמו שנשיא המדינה, גייר ת'ורסטיינסון, תיאר זאת: "הנבחרת תקבל תמיכה נהדרת, וזה חשוב. נראה שאנשים לוקחים את חופשת הקיץ שלהם מוקדם השנה".

צרפת
מהקטנה ביותר, נעבור לאחת הגדולות ולמארחת הטורניר. בפעם האחרונה שהטריקולור אירחו טורניר גדול, במונדיאל 1998, הם גם זכו בו. שנתיים לאחר מכן אותה נבחרת זכתה ביורו, אך מאז ארון הגביעים נותר כשהיה. בארבעת הטורנירים הגדולים האחרונים צרפת הגיעה פעמיים לרבע הגמר ופעמיים הודחה כבר בסיבוב הראשון, כישלון שהאוהדים המקומיים מתביישים להיזכר בו. לפיכך, התכונה לקראת היורו הנוכחי גבוהה מאי פעם. פלאשבקים מאותו גמר בלתי נשכח ב-98 מול ברזיל בסטאד דה פראנס גורמים לצרפתים לפנטז על גמר נוסף באותו אצטדיון, כאשר גם האוהדים במארסיי, בליון ובליל כבר עטו על הכרטיסים.

הפיגועים האחרונים במדינה אמנם יצרו לא מעט חששות, אולם גם העצימו את תחושת הלכידות והלאומיות שכה מזוהה עם הנבחרת. העובדה כי התקפת הטרור התרחשה בין היתר באצטדיון הלאומי הוסיפה גם היא לרצון העז של האוהדים, שסרטונים שלהם שרים את ההמנון "לה מארסייז" לאחר הפיצוצים ריגשו את כולנו. הגורמים הרשמיים דואגים להרגיע עם חשיפת תכנית האבטחה המתוגברת, שתעלה כ-24 מיליון יורו, וכדי להבטיח הנאה גם בימים ללא משחקים, הביאו ל"אזור האוהדים" (Fan Zone) שלל אטרקציות, כולל הופעות של הדי ג'יי דייויד גטה ולהקת הרוק מיוז. צפו לאווירה ביתית.

אוהדי נבחרת צרפת (רויטרס)

צפון אירלנד
מאחר שאת אוהדי וויילס ואירלנד כבר יצא לנו להכיר גם כאן בארץ ואוהדי אנגליה לא באמת זקוקים להצגה, בחרנו כנציגת האי הבריטי ברשימתנו המכובדת את הנבחרת הכי קטנה באליפות פרט לאיסלנד. עבור "הצבא הירוק לבן" תהיה זו פעם ראשונה ביורו, כאשר הטורניר הגדול האחרון אליו העפילו היה מונדיאל 1986. קמפיין המוקדמות היה לא פחות ממושלם עם ניצחונות מרשימים על הונגריה, יוון ופינלנד והעפלה מהמקום הראשון בבית. האוהדים היו פשוט באקסטזה. הווינדזור פארק בבלפסט, על 20 אלף מקומותיו, היה הר געש ירוק של ממש במשחקי הבית ולא בכדי מאזן ההפסדים של הנבחרת הביתית שם עמד על אפס עגול בתום הקמפיין.

אוהדי נבחרת צפון אירלנד (רויטרס)

גם במשחקי החוץ ידעו האוהדים להגיע לכל אצטדיון ולשיר בקולי קולות כשאדי האלכוהול רק מוסיפים לאווירה. לא בכדי הביקוש לכרטיסים ליורו הקרוב עלה בהרבה על ההיצע ואלפים נותרו בסטנד ביי. די לצפות במעט מחגיגות ההעפלה ברחבי המדינה ובקריאה המפורסמת: "אנחנו צפון אירלנד" (בסרטון המצורף) כדי לשער עד כמה כיף יהיה לצפות במשחקיהם בצרפת, ולא רק בגלל מרטין אוניל ושחקניו על הדשא. הגדילו לעשות האוהדים כאשר כתבו והקליטו שיר ללחן של "Living next door to alice" המבשר על בואם. אתם מוזמנים להאזין, בעיקר למילים בפזמון: "30 שנים ארוכות חיכינו להזדמנות / עכשיו עשינו זאת, העפלנו וניסע לצרפת / כי ב-2016 נעשה את דרכנו... לפאריס"

טורקיה
הסקרנות לגבי הקהל הטורקי שונה לגמרי מהנבחרות האחרות. לאחר הפיגועים בפאריס, בכל אירופה עמדו לפני משחקי הידידות הבינלאומיים דקת דומייה לזכר הנרצחים. אלא שבמשחק הידידות בין טורקיה ליוון שנערך באיסטנבול, הסיפור היה אחר לגמרי. הקהל המקומי סירב לכבד את דקת הדומייה, הפליא בשריקות, קריאות בוז ואף כמה צעקות "אללה אכבר". כלי התקשורת בכל העולם זעמו. הגורמים הרשמיים בטורקיה גינו, אך זה לא הקטין את המתח שנוצר בין האוהדים הטורקים לאלו הצרפתים, כאשר החשש מהתלקחות בין המחנות בהחלט קיים. במיוחד נכון הדבר במקרה בו צרפת תסיים ראשונה בבית א' וטורקיה תסיים שלישית בבית ד', מצב ריאלי לכל הדעות, או אז הן עשויות להיפגש כבר בשמינית הגמר.

אוהדי נבחרת טורקיה (רויטרס)

מלבד זאת, הטורקים בהחלט אינם ידועים במזגם הקר. אבוקות הן פריט חובה ביציעים ויש להם אתרים שלמים המלאים בשירי אהבה לנבחרתם. לאחר ההעפלה ליורו עם הניצחון הביתי על איסלנד, הטירוף ביציעים הגיע לרמות חדשות כאשר הקפטן ארדה טוראן ניצח על המקהלה דקות ארוכות לאחר השריקה, ולאחר מכן אף עלה ליציע להמשך חגיגות עם האוהדים (בסרטון המצורף). לקהל הטורקי יש פוטנציאל נפיצות בהחלט גבוה, אולם אם יתעסקו בכדורגל בלבד, צפויה לנו תצוגת עידוד מרשימה בכל משחק בו יופיעו "כוכבי הירח".

אלבניה
גם הנבחרת האחרונה ברשימתנו עושה היסטוריה עם הופעה ראשונה אי פעם בטורניר גדול וזו הזדמנות נהדרת עבורנו להכיר לכם את ה-TKZ, "האוהדים האדומים שחורים" בתרגום חופשי. זהו מועדון האוהדים של הנבחרת האלבנית, שידוע במסירותו ובצבעוניותו גם במשחקי הבית וגם במשחקי החוץ. "האוהדים האלבנים הם נפלאים ומלאי הרגש ביותר שראיתי", אמר עליהם אוטמר היצפלד אחרי שלא פחות מ-12 אלף אלבנים מילאו את האצטדיון בלוצרן (16,800 מקומות בסך הכל) במוקדמות מונדיאל 2014. אלבניה אמנם הפסידה באותו משחק וסיימה את הקמפיין לפני אחרונה בבית, אולם בשנתיים האחרונות הנבחרת התעלתה לרמה של אוהדיה.

אוהדי נבחרת אלבניה (רויטרס)

הכותרות לגבי האלבנים לא תמיד חיוביות. זכור במיוחד אותו משחק חוץ בסרביה, בו תקריות אלימות ביציעים ועל הדשא הובילו להפסקת המשחק, כאשר במוקד היה טיסן שהוטס אל המגרש כשהוא נושא דגל אלבני מתסיס. גם במשחק השני, שנערך באלבניה, הסכסוך לא פסק ואוטובוס האורחים הותקף באבנים. האוהדים האלבנים עלו לכותרות גם במשחק מול פורטוגל כשקראו בשמו של ליאו מסי, כהתרסה לכריסטיאנו רונאלדו. בשורה התחתונה, מדובר באוהדים לאומיים ביותר, שימלאו את רחובות צרפת, יבצעו תהלוכות מרשימות ועמוסות פירוטכניקה (כמו בסרטון במשחק החוץ מול דנמרק) ויעודדו את נבחרתם בניצחון ובהפסד. כולנו תקווה שתקריות אלימות לא יהיו מנת חלקם… הפעם.