לפני שבע שנים, באחד מימי חודש ספטמבר, התכנסו באולם קולנוע אחד בחיפה עשרות אנשים. בלבוש חג, אודיטוריום קריגר היה צר מלהכיל אותם. כולם באו לראות את “פרז הצעיר”, סרט חצי-עלילתי על מתאגרף יהודי שנרצח בשואה. מאז, כולם דיברו עליו.

גם לפני עשרות שנים, כולם באו לראות את יאנג פרז. אומרים שמכל רחבי צרפת וצפון אפריקה, יהודים ולא יהודים. הוא היה מתאגרף נמוך קומה, לא נחשב לחובט חזק במיוחד אבל ללוחם זריז רגליים ומלא אדרנלין. בכל קרב וקרב שלו היה מאגרף ללא הפסקה את יריבו עד שזה היה מתעייף מלהגן על עצמו ונכנע.

כך פעלה הטקטיקה השיטתית שלו. הוא הפסיד רק 28 קרבות רשמיים מתוך 134. ב-90 קרבות ניצח, בחלקם הצליח להדהים עם 27 נוקאאוטים. הוא הביס את הטובים ביותר. את פרנקי ג'נרו האמריקאי שזכה במדליית זהב במשחקים האולימפיים ב-1920, את ויטוריו טאמאניני האיטלקי שזכה בזהב באולימפיאדת אמסטרדם 1928 ואפילו את ג'קו רזון היהודי שזכה באליפות יוון והבלקן.

מהעוני המחפיר בתוניסיה לצרפת הגדולה

ויקטור פרץ נולד באוקטובר 1911 בתוניסיה, למשפחת פרץ היהודית שחיה ב"חארת אל יהוד", הרובע בו גרו יהודי העיר בעוני. אביו היה סוחר זוטר בשוק אל גראנה וחינך לתורה. ויקטור מאז ומתמיד העדיף את חיי הרחוב וחלם להיות מתאגרף. הוא הזניח את לימודיו בבית הספר אליאנס בחפציה ומידי יום היה מבקר אצל הסנדלר מונסייה ליאון כדי לקרוא בעיתוני הספורט.

בגיל 14 הצטרף למועדון האגרוף מכבי תוניס, שרשם הישגים רבים בענפי הספורט השונים. מועדון שהיה למעשה "הכח וינה של יהודי צפון אפריקה". אחיו הבכור, בנימין, התאמן גם הוא תחת אותו המאמן במועדון, ג'ו גז, וזכה לכינוי "קיד פרז". בויקטור, לעומתו, דבק הכינוי "יאנג פרז".

הצרפתים שפלשו לתוניסיה ב-1881 פתחו אפיק חלומי לתושבי המקום שבחלוף הזמן זכו לתמיכה רחבה מהממשל בצרפת. בתמיכתם של האירופאים הספורט תפס תאוצה בקרב הקהילה ברובע היהודי בעיר והמסחר בין המדינות היה פורה. בנימין פרץ ניצל זאת והיגר לפריז בחיפוש אחר קריירה מקצוענית באגרוף. כמה שנים מאוחר יותר גם ויקטור נסע בעקבות אחיו.

בגיל 16 ויקטור פרץ הפליג למארסיי עם תעודות מזויפות. בהתחלה נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות ולמרות הקושי הצליח לחתום שנה אחר כך על חוזה מקצועי, להשתלב בענף ולזכות לתמיכתו של המאמן לאון בלר.

מהר מאוד הקריירה שלו החלה לנסוק. ביוני 1931, בגיל 20, הוא הוכתר לאלוף צרפת באגרוף במשקל זבוב לאחר שגבר על ולנטין אנג'למן. באוקטובר באותה שנה הצליח לעשות את הבלתי ייאמן והביס לעיניהם של 16 אלף צופים את פרנקי ג'נרו הוותיק בשני סיבובים בלבד. הוא הכריע את אלוף ארה"ב בנוקאאוט, כאילו לא ספר את מי שלימים הפך למספר 3 בדירוג של כל הזמנים במשקל נוצה. יאנג פרז זכה על חשבונו בתואר אלוף העולם.

ויקטור פרץ (יד ושם)ויקטור פרץ (יד ושם)

ויקטור הצעיר זכה לפרסום ולשבחים רבים. אחרי הקרב חזר לתוניס. כמאה אלף איש חיכו לו בנמל וברחובות העיר. "הוא היה כוכב על, מה שהיום אנחנו רואים אצל שחקני כדורגל כמו רונאלדו או מסי", שחזר יוסי בריח ז"ל, מי שהיה שכנו בתוניסיה.

"הוא נפל על מאמן מצוין למזלו. אחרי שהוא זכה באליפות העולם, ויקטור הוזמן בחזרה לתוניס ומאה אלף איש חיכו לו בשדרה הראשית, ערבים ויהודים. מושל תוניסיה העניק לו מדליה ואמר שהוא הביא כבוד גדול לתוניסיה והוסיף 'כולנו אחים', כשהוא מתכוון ליהודים וערבים", ציין יוסי בריח ז"ל, שעלה ארצה ועמד בראש העמותה למען יהדות תוניסיה, כך שעסק בתיעוד ההיסטוריה של היהודים בצפון אפריקה. לפני כשנתיים וחצי הוא הלך לעולמו אך עדותו מ-2014 נשמרה.

הרומן עם השחקנית המפורסמת בצל רדיפות היהודים

בעקבות ההצלחה הגדולה, יאנג פרז ניהל רומן מתוקשר עם מיריל באלין, ילידת מונקו, שטיפחה קריירה מצליחה בקולנוע. מדורי הרכילות בצרפת פרסמו טורים רבים על השניים והיא אף הצטרפה אליו כשחזר לביקור בתוניס. "היא התאכזבה מהבית שלו", סיפר יוסי בריח ז"ל בעדותו. "נראה שהיא הייתה בשוק מהעובדה שהוא גר בבית שכל כולו הוא בעצם חדר אחד. אחר כך היא פשוט לא יצאה מבית המלון עד שהם חזרו לצרפת".

הרומן לא החזיק זמן רב. יאנג פרז התאהב בחיי הלילה בצרפת, לא שמר על כושר ואיבד את תאריו. פרץ לא הצליח לשחזר את הישגיו, התקשה לנצח על הזירה ונקלע למצוקה כלכלית. באירופה באותה העת חלה רדיפת היהודים ובלית ברירה הוא נאלץ להתמודד מול מתאגרף גרמני.

ויקטור פרץ (יד ושם)ויקטור פרץ (יד ושם)

הקרב נקבע ל-11 בנובמבר 1938, יממה אחרי ליל הבדולח. יאנג פרז הגיע לברלין והריח החרוך מהפוגרום שבוצע בעיר עוד היה באוויר. בעוד הוא נאבק במתאגרף ארנסט וייס הגרמני, הקללות, היריקות, האיומים והצעקות לעברו מצד הצופים רק הלכו וגברו. ויקטור פרץ העדיף להפסיד ולנטוש את הזירה.

"הרחובות בערו. התחילו לצוד יהודים בברלין ואחר כך גם בצרפת אבל כל הקריאות של הוריו ושל אחיו בנימין לחזור לתוניס לא שכנעו אותו והוא העדיף להישאר בצרפת", טען ההיסטוריון יוסי בריח ז"ל.

כשהנאצים פלשו לצרפת, באלין, חברתו לשעבר, חברה אליהם והתאהבה בקצין נאצי. לאחר שחרור פריז באוגוסט 1944, נתפסו השניים על ידי המחתרת הצרפתית, שהוציאה אותו להורג ואותה כלאה. על סמך ידידותה עם הנאצים צצו השערות לפיהן היא זו שהסגירה את יאנג פרז לידי הנאצים. זה מעולם לא הוכח.

חייו של אלוף העולם במחנה אוושויץ ועלילות הגבורה

על פי הרישומים, ויקטור פרץ נעצר בבית מלון בפריז ב-21 בספטמבר 1943 ונכלא בדרנסי שהיה למחנה ריכוז גדול. מאוחר יותר, ב-7 באוקטובר, יצא כחלק ממשלוח מספר 60 לאוושויץ 3, שם נלקח תחילה לעבודה במפעל לייצור גומי. 70 אלף יהודים עשו את המסע הזה מדרנסי למחנה ההשמדה, מרביתם מצאו את מותם בתאי הגזים.

בזמן שהותו במחנה זיהה אותו אחד ממכריו שהציע לו לבוא להתחרות באגרוף. "מי שהביא את ויקטור להתחרות היה ג'קו רזון שהיה מתאגרף יהודי-יווני. הוא ידע שמפקד המחנה אהב מתאגרפים והוא הכיר את ויקטור פרץ, אז הוא הצהיר שהוא אחיו ושהוא גם יודע להתאגרף, וכך קיבלו אותו", תיאר העיתונאי נח קליגר ז"ל, ניצול השואה האחרון שנותר מבין אותה חבורת המתאגרפים והלך לעולמו לפני כשנתיים.

"פגשתי אותו במחנה כשהיה בן 34 והוא דיבר רק צרפתית", אמר קליגר ז"ל בעדות מפורטת שנמסרה לפני שנים אחדות. "הוא היה אלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה של האגרוף עד 52 ק"ג. הוא היה אולי 1.56 בגובה, אבל כמה שהוא היה קטן היה מתאגרף מצוין, הכוכב של המפקד".

כולם באו לראות את יאנג פרז. ואלו היו הקרבות של חייו. על פי ההערכות, הוא השתתף ב-40 קרבות במחנה. הוא לא הפסיד ולו בקרב אחד. "היינו 28 מתאגרפים במחנה, כולם היו יהודים ויחד איתנו היה עוד אחד צ'כי ואחד פולני גוי. מאוקטובר 43' עד יוני 44' נערכו הקרבות, פעם בשבוע בכל יום ראשון. שלושה סיבובים, שלוש דקות, עם שופט בזירה וללא הבדלים במשקל, מה שגרם לנו להתמודד עם עשרים קילו יותר או פחות לפעמים. התוצאה לא הייתה חשובה כי אלו היו קרבות ראווה לשעשוע של המפקד וכל אחד מאיתנו קיבל ממנו בתמורה ליטר מרק. זה עזר לנו לשרוד", סיפר נח קליגר ז"ל.

ויקטור זכה למעמד בזכות הקרבות שלו. בפעם היחידה בה נתפס בזמן שניסה לברוח, נכלא במרתף העינויים למשך 15 יום. אבל זה לא הפריע לו מאוחר יותר לזכות בשדרוג לעבודה במטבח שכללה פריבילגיות שלא היו ליהודים אחרים. כך הוא גם עזר לקרוביו. "הוא היה אדם נדיר ועזר לכולם", המשיך לומר קליגר ז"ל. "כל ערב בשעה שש וחצי הוא היה מוציא מיכל של מרק, הוא היה נותן אותו לדוברי הצרפתית, כלומר לחבר'ה שלו. אמרנו לו 'אם יתפסו אותך יתלו אותך', אבל הוא אמר תמיד ש'אדם לא נולד להיות רק לעצמו וזה לא חשוב אם ייתלה או לא'".

צעדת המוות, הסרט על חייו והעלילות על גדולתו

עם התקרבות הצבא האדום הסובייטי לפולין, החליטו הגרמנים לברוח ולקחו יחד איתם את אחרוני יושבי המחנות למה שכונתה לימים "צעדת המוות". 60 אלף איש צעדו בשלג, גם ויקטור היה ביניהם. רק 20 אלף מתוכם שרדו את ההליכה.

גם נח קליגר, חברו של ויקטור, הלך לצידו. "אחרי ארבעה ימים", כך הוא תיאר, "קיבלנו פעם ראשונה מנוחה של כמה שעות אחרי שצעדנו כמו חיילים בשורות. החלטנו דוברי הצרפתית לצעוד יחד כדי לעזור אחד לשני. אחרי המנוחה הגרמנים אמרו לנו לחזור לכביש ולהסתדר שוב בשורות, אבל פרז לא היה. שאלנו אחד את השני איפה הוא ומישהו אמר שהוא נכנס למבנה שעצרנו בסמוך אליו. ואז פתאום ראינו אותו באמת מגיח משם. הוא סחב שק שהיה יותר גדול ממנו וצעק לנו מרחוק 'מצאתי לחם, יש לכולם'.

"ויקטור רצה להצטרף אלינו כשעמדנו על כביש צדדי קטן. כל עשרים-שלושים מטר עמד שומר אס.אס ולידנו עמד שומר צעיר אחד. הוא ביקש ממנו להצטרף אבל השומר הזה אמר לו שהוא לא יכול כי הוא סידר כבר את כולם בשורות. ויקטור ניסה להסביר לו שאנחנו חברים, ולמרות ההתנגדות שלו סובב לו את הגב ובא לעברנו. אנחנו, לעומתו, עמדנו עם הפנים לשומר הזה. ויקטור לא ראה את מה שהתרחש מאחוריו. אנחנו כן. השומר הצעיר הזה דרך את הנשק וירה בו צרור".

ב-22 בינואר 1945, בקרבת העיר גילוויץ, בפעם הראשונה מאז החלה מלחמת העולם השנייה, יאנג פרז הוכרע. "הוא נפל עם השק אל הקרקע", סיפר נח קליגר. "אנחנו קיבלנו פקודה להמשיך בדרך אחרי כמה דקות. השארנו אותו על כביש צדדי ליד גלוויץ, אדם שהיה אלוף עולם, אגדה בצרפת ובאירופה".

וכך הסתיימו חייו של אחד מהספורטאים היהודים המצליחים בעולם. מעבר לגדולתו כספורטאי וכאדם, הסיפור הזה חשף טפח מסיפורם של יהודי צפון אפריקה שנספו בשואה. למעלה מ-600 מיהודי תוניסיה נרצחו במלחמת העולם השנייה, ויקטור פרץ היה אחד מהם.

רק בשנים האחרונות זכה סיפורו האישי לתודעה רחבה בארץ ובעולם, זאת בזכות סרט חצי-עלילתי המספר את סיפור חייו. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ואת דמותו מגלם המתאגרף הצרפתי-אלג'יראי ממוצא מולסמי, ברהים אסלום, שזכה בעבר באליפות העולם במשקל קל ובמדליית זהב אולימפית בסידני 2000.

ברהים אסלום (רויטרס)ברהים אסלום (רויטרס)

עלילות רבות על גבורתו של ויקטור פרץ פורסמו ברחבי הגלובוס מאז, אחת מהן הופיעה גם בסרט. זו הייתה הסצנה בה יאנג פרז נאלץ להתמודד כביכול מול קצין גרמני במשקל כבד במסגרת הקרבות באושוויץ. "זה פשוט לא נכון", טען נח קליגר ז"ל. "זה לא קרה, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא היה ספורטאי ואדם גדול. הוא אמנם היה נמוך, אבל הוא היה אדם ענק כי הוא הקריב את עצמו בשביל להאכיל אחרים. והיה לו סיכוי, בדיוק כמוני, לשרוד גם כן את הצעדה הזאת".

ויקטור פרץ ז"ל הלך לעולמו בגיל 33 ונותר צעיר, בדיוק כפי שקראו לו. אחרי שנים של מרדף אחר פיסות מידע, מסמך תיעודי זה נועד להנציח את זכרו של אחד מהספורטאים היהודים הגדולים בעולם. יהי זכרו ברוך.