במרבית הפעמים שאנו מדברים על כוכבים, אין לנו שום כוונה לערוך דיון באסטרונומיה למתקדמים או במבנה גלקסיית שביל החלב. המונח "כוכב" משמש כבר עשרות שנים בכדי לתאר אדם שהוא מעל לכל השאר, שהוא הנוצץ מכול, בין אם מדובר בכוכב קולנוע או לחילופין בכוכב ספורט זה או אחר.

בהקשר הספורט, ה"כוכבות" איננה מסתכמת ביכולת שיא על המגרש, אלא לא פעם בכוכבות לכאורה בכל תחומי החיים: בתים נוצצים, מכונות יוקרה וכמובן בכותרות חוזרות ונשנות במדורי הרכילות – בין אם מדובר על חיי הלילה ובין אם מדובר על חיי הזוגיות.

אותה "כוכבות" מתבטאת פעמים רבות בביטחון מופרז ומוגזם בכל תחומי החיים כאשר אותם כוכבים למעשה מאבדים שליטה: הם מוציאים יותר מדיי כספים, מתמכרים לריגוש זה או אחר ולא פעם נמנעים ממשנה זהירות בכל הקשור ליחסים האינטימיים שלהם.

לרגל העלאת המודעות להידבקות במחלות מין נרצה להרחיב כמובן על הנקודה האחרונה (היחסים האינטימיים) שכן לא מעט כוכבי ספורט בחרו שלא להיזהר ונדבקו במחלות במהלך קיום יחסי מין. נזכיר כי לא מדובר במחלת האיידס בלבד, שכן שבוע המודעות עוסק בעיקר במחלות אחרות כמו זיבה (פוגעת באיברי המין ובאיברים נוספים כמו העיניים), כלמידיה (גם כן פוגעת באיברי המין ובעיניים) בעגבת (שסיבוכים שלה עלולים להגיע לפגיעה במערכת העצבית) ובמחלות אחרות.

בכתבה זו נעסוק בעיקר בספורטאים אשר נדבקו בנגיף האיידס, אך חוסר הזהירות היה יכול כאמור לבוא לידי ביטוי במחלות נוספות. בואו נלמד מהסיפורים שיכולים לקרות לכולנו.

מג'יק ג'ונסון – הרכז הטוב בכל הזמנים הפך לשגריר המודעות

ארווין "מג'יק" ג'ונסון הוא כנראה גדול רכזי הכדורסל בכל הזמנים ואחד מהכוכבים הכי מזוהים עם הלוס אנג'לס לייקרס אי פעם. הרכז לשעבר המתנשא לגובה של 2.06 מ' מחזיק ברשותו חמש טבעות אליפות, היה שלוש פעמים ה-MVP של סדרת הגמר ושיחק באולסטאר לא פחות מ-12 פעמים -בקיצור אגדה.

מג'יק ג'ונסון. כנראה הרכז הטוב ביותר בכל הזמנים (רויטרס)מג'יק ג'ונסון. כנראה הרכז הטוב ביותר בכל הזמנים (רויטרס)

סיפור ההידבקות של מג'יק בנגיף האיידס החל אמנם לפני כשלושים שנה, אך ספק אם הקבוצה, העיר ואוהדי הכדורסל בכלל ישכחו אי פעם את היום הזה. הכול התחיל בבדיקה גופנית שגרתית עבור פוליסת ביטוח חיים. התוצאות היו אמנם אמורות להיות שגרתיות אבל הן היו מאוד רחוקות מכל מה שקשור למילה שגרה.

ד"ר מייקל מלמן, רופא הלייקרס, היה הראשון שקיבל את התוצאות שהראו שמג'יק נושא את הנגיף. הוא טילפן לג'ונסון שהיה באותה עת במשחק ראווה מול יוטה והודיע לו שעליו לחזור מייד ללוס אנג'לס. הוא לא רצה לחשוף יותר מדי, מפני שלא רצה להפחיד את מג'יק והאחרון תפס את המטוס הבא ל-L.A.

שם, במשרדו של מלאמן, עולמו של ג'ונסון השתנה לעד והרכז הבין שהחיים לעולם לא יהיו אותו דבר. הוא התקשה להבין איך זה קרה לו, משום שבאותה תקופה המחלה נקשרה בציבור עם יחסים הומוסקסואליים והוא לא קיים יחסים מסוג זה. עם זאת, בתוך תוכו, הוא כנראה ידע שאורח חייו נתון לפורענות וזאת בלשון המעטה: הוא שכב עם מאות נשים, ניצל את חופשותיו במאווי למפגשים עם בנות המין השני ולא חסרים סיפורים אודות בחורות שחיכו לו בסיום משחקים בחדר ההלבשה. "הכוכבות" שהזכרנו קודם עלתה לראש, ועל חוסר הזהירות הזה הוא היה עכשיו צריך לשלם, ובריבית.

מכאן הכול הלך והדרדר. מילמן הורה למג'יק להפסיק לשחק כדי להתמודד עם המחלה ולהאריך את חייו, בעוד הרכז חשב רק על אשתו שהיתה באותה עת בהיריון עם בנם לעתיד (לשמחת כולם התברר כי הם לא נבדקו גם כן). כמו אחרי כל בשורה רעה, מג'יק פשוט סירב להאמין. הוא עבר שתי בדיקות נוספות וכולן הראו את אותה תוצאה, כשבאותו שבוע הרכז היה מחוץ לעניינים בקבוצה וגם למשפחתו לא היה מושג מה קורה. בצוות הלייקרס סיפרו בינתיים שהוא חולה וחלש (וירוס כלשהו) ושהוא יחזור כשהוא יבריא.

ב-7 בנובמבר 1991 התקיימה מסיבת העיתונאים הכי מפורסמת בהיסטוריה של הספורט בה הודיע מג'יק כי הוא פורש מהמשחק. קודם לכן הוא עדכן את הכוכבים הגדולים של הליגה דוגמת מייקל ג'ורדון ולארי בירד וכמובן את חבריו לקבוצה בחדר ההלבשה. לאחר שסיים לדבר במסיבת העיתונאים עצמה ("אני פורש") אנשי התקשורת בחדר היו בהלם וכמובן גם שהעולם כולו.

כבר באותו רגע, מג'יק החל להעביר את המסר עקב חוסר האחריות בה נקט והפך לדובר לאומי בכל הקשור לאיידס: "אני אלחם במחלה הקטלנית הזו, אבל חשוב לי שהצעירים יבינו שסקס בטוח זו הדרך הנכונה. אנחנו חושבים שזה יכול לקרות רק להומוסקסואלים וזה לא יכול לקרות לנו, אבל זה יכול לקרות לכל אחד. אפילו לי, למגי'ק ג'ונסון".

בתום אותה מסיבת עיתונאים מג'יק אמנם חזר לשחק ופרש שוב (כאשר לא מעט שחקני ה-NBA התנגדו לכך עקב חששם מהמחלה, בניהם קארל מלון), אך עיקר חייו הוקדשו מאותה נקודה להגברת המודעות למחלה ומניעתה. הוא הקים קרן לסיוע במאבק באיידס וניהל קמפיינים שנועדו להעלות את המודעות שהמחלה אינה רלוונטית רק לאוכלוסייה זו או אחרת, וכן שימש כדובר הראשי של האו"ם במהלך כנס יום האיידס העולמי ב-1999.

חובבי הכדורסל יודעים ודאי שמג'יק חי עד היום וכי הוא איש עסקים מצליח, שכן בעזרת תרופות מסוימות הוא מצליח להאריך את חייו הרבה מכפי שכולם חשבו. מצד אחד מדובר בבשורה נהדרת, אך מאידך הדבר התפרש אצל רבים כאילו האיידס היא מחלה שאפשר לחיות עמה וכי יש להמעיט בעניין יחסי המין המוגנים. המסקנה הראשונה אולי נכונה לעיתים, אך כולנו מבינים כי המסקנה השנייה היא מתכון להידבקות במחלות מין וכי אין לה מקום – מין לא מוגן הוא כאמור מין מסוכן.

גרג לוגאניס – בשלוש מילים: מניעה, מניעה, מניעה

חובבי המשחקים האולימפיים שביניכם ודאי מכירים את השם. לוגאניס האמריקאי הוא אחד מגדול הקופצים למים בכל הזמנים לאחר ששלט בענף מסוף שנות השבעים ועד לסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. הוא זכה בארבע מדליות זהב אולימפיות וב-5 מדליות זהב מ-3 אליפויות עולם בשחייה.

אם נאמר את האמת, נוכל לספר בכנות כי עם כל הכבוד למדליות של לוגאניס הסיפור עמו הוא מזוהה מכל הוא תקרית הפציעה באולימפיאדת סיאול בה נפגע ראשו של לוגאניס בקרש הקפיצה והוא החל לדמם. חשוב לציין בנקודה זו כי לוגאניס תמיד היה בסכנה לפציעה כזו או אחרת בשל רמת הסיכון הייחודית לו בענף – מה גם שראה את חברו הסובייטי נפצע (מת מפצעיו לאחר שבוע) מקפיצה דומה שנחשבה למסוכנת ביותר בענף.

כאשר העולם כולו צפה ברגע הפציעה של האמריקאי, עדיין לא היו ידועים היקפיו האמיתיים של המקרה. בעוד הצופים היו בהלם הן מלוגאניס המדמם והן מחזרתו להתחרות בהצלחה (זכה בשתי מדליות זהב) הסיפור האמיתי היה ידוע רק ללוגאניס ומאמנו דאז – הוא היה נשא של נגיף האיידס (גילה זאת כחצי שנה לפני תחילת המשחקים). האמריקאי היה בחרדות אמיתיות כי הדם היה עלול להדביק את מתחריו בענף וכן את הרופא שטיפל בו ללא כפפות, אך הפחד הגדול שלו מהתדמית שלו, הן מפן הנגיף והן מפן זהותו המיני, פשוט לא נתן לא לספר את האמת.

שש שנים לאחר מכן יצא לוגאניס מהארון, ובתום שנה מהודעתו אף חשף שהוא נשא של הנגיף וכי ידע שהוא נשא אי שם במשחקים האולימפיים בסיאול ב-1988. מיותר לציין כי אנשים רבים מבין אלו ששמעו את ההצהרה לא חשו סימפתיה ללוגאניס – לדידם הוא סיכן את חבריו לענף ואת אנשי הצוות הרפואי שטיפל בו ושהוא פשוט נהג בחוסר אחריות. רוב נותני החסות שלו אגב גם השאירו אותו לבד במערכה ונטשו אותו.

שנים לאחר הרעש סביבו לוגאניס ניסה להסביר: "אני יודע שיש אנשים שרואים בי חסר אחריות ויש כאלו אשר רואים בי גיבור. כל מה שאני יודע זה שברגע של משבר אתה מנסה לעשות מה שהכי נראה לך נכון. הייתי משותק וכל מה שרציתי הוא לחזור ולקפוץ למים כמה שיותר מהר. אתם גם צריכים לזכור שבאותן שנים אנשים לא ידעו יותר מדיי אודות המחלה. אם הייתי חושף את מצבי הבריאותי, אולי לא היו מכניסים אותי לדרום קוריאה, וייתכן ולא היו מרשים לי לקחת חלק במשחקים האולימפיים".

בנקודה זו יש לציין כי בניגוד למבקריו של לוגאניס, היו גם כאלו אשר טענו כי נושאי הנגיף אינם חייבים להיחשף וכי הדבר מהווה חלק מפרטיותם בדיוק כמו זהותם המינית. מעבר לכך, כאשר העבר המוקדם יותר של לוגאניס נחשף (התעללות עקב צבע עורו והדיסלקציה שלו כילד, ניסיון ההתאבדות שלו בגיל 12, ומקרה האונס עליו דיווח מצד בן זוגו שההיה סוכנו), קשה לצפות ממנו להיות חשוף יותר מדיי בענייניו הפרטיים.

כשלוגאניס נשאל האם אותו סוכן ארור הדביק אותו במחלה, הוא השיב כי הוא אינו בטוח בכך וייתכן והיה נשא של המחלה עוד טרם הקשר ביניהם. מבחינתו ההידבקות נבעה מחוסר זהירות בקיום יחסי מין  - חוסר זהירות הקשור לדעתו לביטחון עצמי נמוך והערכה עצמית שלילית. מכל מקום, לוגאניס היום הוא פעיל באשר לזכויות הקהילה הגאה וכמובן בנושא המודעות למחלת האיידס וחשיבות המין הבטוח (החל בין השאר לשמש לדובר של הוועד האמריקאי למלחמה באיידס).

דוגמה למסרים של לוגאניס ניתן לראות מדברים שאמר בראיון לפני כשש שנים: "זה מעודד לראות כי יש היום אפשרויות טיפול באיידס וכי המחלה נסבלת אבל אני חוזר ואומר - מניעה, מניעה, מניעה. לא הייתי מאחל לאף אחד להיות תחת משטר התרופות שלי, מה גם שזה מאוד יקר ולכן לא זמין לכולם. החיים הרגילים ללא המחלה הם הרבה יותר קלים וזולים ולכן אני תמיד דוגל בחינוך למניעה ולמודעות. אני מקבל חיבוק גדול מהציבור שתומך בי ואני מקווה כי שיתוף המקרה שלי יציל חיים של אנשים אחרים".

ת'בנג לבסה – נושא המודעות חי וקיים גם לאחר מותו

את השם ת'בנג לבסה אתם כנראה לא מכירים. מדובר אמנם בכדורגלן אשר היה שייך לסגל נבחרת דרום אפריקה ושיחק לא מעט שנים במועדונים המקומיים כקשר, אך הוא בטח לא ברמת הפופולאריות של דידייה דרוגבה או מוחמד סלאח שייזכרו לעד כאפריקאים אשר השפיעו על עולם הכדורגל.

מספר שבועות לפני שהלך לעולמו בגיל 38, לבסה היה מאושפז לעיתים תכופות בבתי חולים, ונראה כי סבל ממחלה לא ברורה – הוא אפילו הגיע למצב שהוא מתקשה לדבר או ללכת. לימים נודע כי הוא סבל מסיבוך של מחלת האיידס אשר הוביל למותו בטרם עת.

קשה היום לדעת כיצד לבסה נדבק במחלה, אך עוד בטרם נכנע לסיבוכים, האחרון הקים ארגון שמטרתו היתה להעלות את המודעות למחלת האיידס, והכול דרך הספורט. אימו סיפרה לאחר מותו: "הוא רצה לספר בעצמו לכולם כי הוא סובל מהמחלה אך לא הספיק לעשות זאת בעצמו. הוא היה מאוד מעורב בפרוייקט חברתי אשר פעל לחינוך עקרון המניעה. זה היה חשוב לו מאוד, בטח לאלו אשר עוסקים בספורט".

אימו הוסיפה לספר על פעילותו של בנה המנוח והמורשת אותה השאיר: "בני פעל בארגון ללא מטרות רווח שעסק במניעה, טיפול ותמיכה. אני מאמינה כי הפתרון טמון בדיבור פתוח סביב המחלה ולא בהסתרה. הייתי יכולה להגן על שמו של בני ולהימנע מדעות קדומות, אבל זה לא מה שהבן שלי היה רוצה. הוא היה רוצה למנוע את המקרים הבאים".

אפשר רק לשאוב השראה מהדרך בה אימו בחרה לחתום את דבריה: "אנחנו מקבלים המון תמיכה ואני מודה לכולם על כך. המאבק של הבן שלי לא נגמר ברגע שהוא מת. הוא ימשיך לעד לטובת הגנה על הדורות הבאים של הספורטאים דרך הארגון בו פעל. מניעת ההידבקות של אחרים תהיה הניצחון הגדול שלו".

בנימה זו נאמר כי אסור שסיפוריהם של מגי'ק, לוגאניס ולבסה יישארו רק בגדר טרגדיות שאפשר להצטער עליהן – הם צריכים לשמש אותנו בכל הקשור להתנהלות שלנו, ומקבלים משנה תוקף כמובן בשבוע המודעות להידבקות המחלות מין כגון: זיבה, כלמידיה ועגבת. תהיו זהירים!

הכתבה הופקה בשיתוף DUREX כחלק משבוע המודעות להידבקות במחלות מין