הדרבי ד’איטליה בין יובנטוס לאינטר שייצא לדרך הערב (ראשון) ב-21:45 יכול להוות נוקדת מפנה שלילית לעונות שעוברות על מאוריציו סארי ואנטוניו קונטה. מצד אחד, מאמן הגברת הזקנה יודע שהפסד נוסף אחרי המפלה מול ליון עלול לסיים את דרכו במועדון, בעוד בצד השני, אנטוניו קונטה  שהחזיר את אינטר למאבק האליפות, יכול למצוא את עצמו מחוץ לתמונה אם יפסיד באליאנץ סטדיום. שני המאמנים ששונים האחד מהשני באופן מהותי יודעים שהדבר המשותף עבורם הפעם הוא שרק ניצחון בא בחשבון. המשחק, כמו כל משחקי הליגה האיטלקית, ישודר בערוץ ONE2 למנויי HOT, מנויי yes, סלקום TV ופרטנר TV.

ג'אמפיירי בוניפרטי, מגדולי סמלי יובנטוס בכל הזמנים, שחקן ונשיא אגדי שמשמש כנשיא כבוד של האלופה, הגדיר מזמן את המוטו של המועדון הכי דומה ל'מכביזם' בארץ המגף: "לנצח ביובנטוס זה לא חשוב, אלא זה הדבר היחיד שנחשב".

אתר ספורט ONE ראשי תוצאות LIVE גליצ'ים
האם תקלה במערכת ה-VAR קיפחה את יובנטוס?

עד הקיץ האחרון אנטוניו קונטה נחשב אף הוא לאחד הסמלים הגדולים של הביאנקונרי. המאמן אמנם נולד, גדל ושיחק בצעירותו בלצ'ה מדרום איטליה, אך עבר ממנה ליובנטוס ב-1991 והמשיך לשחק 13 שנה עם רוח ווינרית ולוחמת שפיצתה על נחיתות טכנית יחסית מול השחקנים הגדולים ששיחקו לצידו ביובה. המאמן האגדי ג'ובאני טראפטוני היה זה שהחתים את קונטה בשורות הגברת הזקנה ושימש לו דמות אב. בסיום כל אימון טראפטוני העביר את האיטלקי עוד חצי שעה של אימונים טכניים אישיים כדי לשפר את הביטחון של הקשר הקשוח ולקרב את רמתו לרמת הקבוצה. קונטה שימש כקפטן של יובה וזכה עמה בליגת האלופות ובעוד 5 אליפויות.

ב-2011, עם חניכת האצטדיון החדש בטורינו, אליאנץ סטאדיום, קונטה הפך למאמן של הקבוצה המפורקת ששיוועה לדרך חדשה אחרי שתי עונות רצופות במקום ה-7, שהגיעו לאחר הקאלצ'ופולי והורדת הליגה. הוא אימן את הביאנקונרי בדרכו שלו - עם מתיחות בלתי פוסקת כלפי ההנהלה והשחקנים, גערות באימונים, רוח קרב ומוסר עבודה שלא היה שני לו. יובה שלו הייתה קבוצה שלוחצת הכי חזק וגומעת הכי הרבה קילומטראז' בממוצע למשחק – בדיוק כמו אינטר שלו העונה.

אנטוניו קונטה (רויטרס)אנטוניו קונטה (רויטרס)

כבר בעונתו הראשונה, כאנדרדוג מול מילאן, הוביל קונטה את הקבוצה מטורינו לזכייה באליפות מדהימה ללא הפסד, ולאחר שהוסיף עוד שתיים בשתי העונות שלאחר מכן, עזב את המועדון עם רזומה של 3 אליפויות ב-3 עונות, והחזיר את יובה למקומה הטבעי בכדורגל האיטלקי. בכך, נכנס המאמן למועדון אקסקלוסיבי של סמלי מועדונים שהצליחו בהם גם כשחקנים-מנהיגים וגם כמאמנים, ובהם – יוהאן קרויף ופפ גווארדיולה בברצלונה, קני דלגליש בליברפול ודייגו סימאונה (אתלטיקו מדריד).

אבל עם כל הכבוד לדרך הארוכה ורבת השנים שהביאה שהפכה אותו לסמל שהוא בטורינו, כס הכבוד נשמט מתחתיו ברגע אחד, בו חתם על החוזה שהפך אותו למאמנה החדש של אינטר. היריבות בין הביאנקונרי לכחולים-שחורים כה גדולה וכך גם השנאה בין המועדונים, שכאשר קונטה חתם אצל הנראזורי הקיץ, קרוב ל-20 אלף אוהדי יובה חתמו על עצומה שקוראת להסיר את הכוכב שלו מ'שדרת הכוכבים' (סטייל הוליווד) של יובנטוס הסמוכה לאליאנץ סטאדיום, וכוללת את 50 סמלי המועדון הגדולים.

אוהדי יובנטוס. פנו נגד הסמל (רויטרס)אוהדי יובנטוס. פנו נגד הסמל (רויטרס)

אם קונטה אימץ בשלמות את המוטו היובנטיני שהגדיר בוניפרטי, ובאמת עניין אותו רק הניצחון ולא הדרך, ולראיה לביתו היחידה הוא קרא 'ויטוריה' – ניצחון באיטלקית; הרי שמאוריציו סארי הוא הדמות הכי רחוקה מכך – התואר היחיד בו זכה בקריירת האימון שלו היה הליגה האירופית עם צ'לסי בעונה שעברה, והוא מזוהה עם הכדורגל הנפלא שהכתיב בנאפולי, שזכה לכינוי 'סאריבול'. אותו סגנון משחק בהחלט היה יפה לעין קצת נאיבי אל מול משאבת התארים היובנטינית.

הסיבה המרכזית שהנהלת יובנטוס, בראשות הנשיא אנדראה אניילי, החתימה את סארי בקיץ, הייתה הרצון לראות את המועדון משחק כדורגל שובה עין, שיכבוש את ליבם של אוהדי כדורגל מכל העולם, אחרי היעילות המשעממת שעמה היה מזוהה הכדורגל של מסימיליאנו אלגרי. התקווה הייתה שהכדורגל של סארי יעשה את כריסטיאנו רונאלדו מבסוט וגם יצעיד את יובה צעד קדימה - לזכייה בליגת האלופות.

דה ז’ה וו מהניינטיז

לאוהדי יובה ותיקים ההחתמה של סארי הזכירה את החתמתו של ג'יג'י מייפרדי בקיץ 1990, מיד אחרי המונדיאל באיטליה. אם סארי היה בנקאי שהחל לאמן להנאתו בליגות נמוכות והחל לטפס לטופ, מייפרדי היה מוכר שמפניה שהחל לאמן בליגות נמוכות וסלל את דרכו לפסגה לצידם של אריגו סאקי וזדנק זמאן. מייפרדי וסארי לא הצליחו ככדורגלנים ושניהם טקטיקנים מהפכניים ששיחקו כדורגל התקפי והרפתקני. גם ב-1990 היה ביקוש בהנהלת יובה ל'כדורגל שמפניה', המקבילה של מייפרדי ל'סאריבול' של סארי, ולרשותו אז המועדון החתים את הכוכבים הכי גדולים – רוברטו באג'יו, סלבאטורה סקילאצ'י, תומאס הסלר, פיירלואיג'י קזיראגי ופאולו די קאניו.

עונת 1990/91 של יובה החלה בתבוסה 5:1 לנאפולי בסופר-קופה, אבל דווקא בסיבוב הראשון יובה עוד הייתה בסדר – רק שלושה הפסדים ומקום שני, 2 נקודות מהפסגה, כולל כמה תצוגות כדורגל מלבבות – 2:4 על אינטר ו-0:5 על רומא. הקריסה של יובה החלה באמצע פברואר 1991, עם הדחה מהגביע בידי רומא וסיבוב שני שכלל רק 5 ניצחונות לעומת 7 הפסדים, ובהם השפלות כמו 3:0 בידי מילאן, 2:0 מול אינטר והפסד בית בדרבי 2:1 לטורינו.

יובה סיימה את העונה הטראומתית תחת מייפרדי רק במקום השביעי, ובקיץ 1991 במקומו הוחזר המאמן המיתולוגי של המועדון, ג'ובאני טראפטוני, שכפי שצוין מעלה אחד השחקנים הראשונים שהביא במסגרת הבניה מחדש של המועדון היה קונטה עצמו.

יש הרבה שוני בין יובה של 2019/20 תחת סארי ליובה של מייפרדי מלפני 29 שנה, אבל לא מעט גם במשותף – אם התוצאות של יובה עמדו בציפיות בחלק הראשון של העונה, עדיין אפשר היה להתרשם מהבעיות, נקודות התורפה וסימני השאלה של יובה הנוכחית, שנראית פגיעה יותר לעומת השנים האחרונות בהן עשתה היסטוריה חסרת תקדים בליגה בכירה – עם 8 אליפויות רצופות.

יובה, עם המנהל הספורטיבי פאביו פראטיצ'י, שנכנס לנעליו של ג'וזפה מארוטה (שכמו קונטה עבר לאינטר), העמידה העונה סגל עמוס אך לא מאוזן. מגן שמאלי טבעי אחד’ מגנים ימניים לא מספיק איכותיים, הקישור לא תורם כמעט כלום התקפית וגם נחשף הגנתית ובעיות היררכיה (פאולו דיבאלה כמעט נמכר בקיץ, ובתחילת העונה היה מחליף שצריך להוכיח לסארי שהוא שווה משהו). שתי סוגיות בולטות נוספות הן הפער בין רונאלדו, שכבש 15 שערי ליגה יותר מהבא האחריו בקבוצה (דיבאלה) לכל האחרים וההגנה הרכה והמבולבלת ששמרה על רשת נקייה העונה רק ב-8 מ-25 משחקי ליגה, לעומת 14 ב-25 משחקי ליגה תחת אלגרי בעונה שעברה.  

כריסטיאנו רונאלדו חוגג עם פאולו דיבאלה (רויטרס)כריסטיאנו רונאלדו חוגג עם פאולו דיבאלה (רויטרס)

בדומה למייפרדי, הסופר קופה של סארי נגמר במפלה (3:1 ללאציו), ואותם סדקים שהיו גלויים לעין בתחילת העונה, החלו להתרחב ולבלוט עם תחילת הסיבוב השני בליגה עם ההפסדים לנאפולי ולוורונה, ה-1:1 מול מילאן בחצי גמר הגביע שם יובה ספגה הכי הרבה איומים למסגרת במשחק בודד מאז 2013, ולשיא הגיעו הדברים בהפסד 1:0 המשפיל לליון במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות, בו הקבוצה של סארי השלימה 90 דקות בלי איום למסגרת – מה שלא קרה לה באירופה מאז 2014 (מול אתלטיקו מדריד).

לא פחות מדאיגים היו הדברים של סארי אחרי ההפסד לליון, כשהמאמן היה היה עצבני על כל העולם ואשתו: "אני לא יודע למה, אבל אני לא מצליח להעביר לשחקנים את הרעיון שהם חייבים להזיז במהירות את הכדור וכמה זה חשוב. נמשיך לעבוד על הקונספט הזה ובמוקדם או במאוחר זה ייכנס לראש של השחקנים".

סארי לא שכח גם לעקוץ את עוזריו: "לא הייתי עם השחקנים בחימום, אבל הצוות שלי אמר לי שהכול הלך בסדר", והתלונן שבאימון המסכם השחקנים הניעו את הכדור פי שניים מהר מאשר בזמן המשחק. לסיכום סארי הסביר: "בהנעת כדור איטית ובלי שינוי קצב, אתה לא מגיע להזדמנויות והשחקנים מוצאים עצמם בעמדות לא רצויות. לאחרונה אנחנו עושים במשחקים הרבה דברים הפוך ביחס לאימונים".

אמנם גם בצ'לסי ובנאפולי סארי לא חסך ביקורת מהשחקנים בראיונות אחרי הפסדים, אבל ביובה, כשיש לך רונאלדו בקבוצה, התהודה והמשמעות גדולות יותר. סארי נאלץ לשמוע שוב ושוב על מועמדותו של פפ גווארדיולה להחליף אותו בקיץ הקרוב (שהלכה והתגברה אחרי עונש ההשעיה שספגה סיטי בשנתיים הבאות מהשתתפות בליגת האלופות). כולם יודעים שפפ הוא החלום האמיתי של אניילי ביובה, ובקיץ האחרון סארי הוחתם כפשרה רק כי הקטאלוני היה עדיין מרוכז כולו במנצ'סטר סיטי ללא כוונה לעזוב. 

בין הדיווחים והשמועות, גם אופציית חזרה של מסימיליאנו אלגרי עמדה על הפרק (כמו החזרה של טראפטוני לפני כשלושה עשורים), ועוד יודעים בתקשורת האיטלקית לספר על היחסים החמים בין פראטיצ'י לבין סימונה אינזאגי, מאמן לאציו המהולל, שאף ניצח את יובה פעמיים העונה.

"ישנו קושי בהתחשב בתכונות של השחקנים שלא משתלבים היטב בפילוסופיה של המאמן אקס-נאפולי", נכתב באתר 'קאלצ'יומרקאטו', "הכדורגל של יובה לא מבריק, ההפסדים ממשיכים להגיע ולקבוצה אין זהות מוגדרת וברורה". בעיתון 'לה רפובליקה' עקצו: "יובה נראתה כמו קבוצה בלי מאמן". העיתונאי אוהד יובה, ג'מפיירו מוגיני, היה עצבני במיוחד וירה: "כבר מספטמבר הדברים נראים ככה. אמרו לנו לחכות חודשיים, אחר כך הגיעו ההפסדים ללאציו ומשחקים פושרים מול קבוצות נחותות. עכשיו הגיע ההפסד לליון. אדריאן ראביו בכלל נראה כאילו זה אחיו התאום שמשחק, הוא מרוויח 8 מיליון יורו לשנה. בעבר היינו מורגלים לקשרים כאנדראה פירלו וארתורו וידאל, ועכשיו יש לנו בקישור דמויות לא מרשימות, ובנוסף מיראלם פיאניץ' ביכולת הכי חלשה שלו בשנים האחרונות".

גם האוהדים ברשתות החברתיות לא רגועים בכלל מכך שחודש מרץ כבר כאן וסארי עוד לא הצליח להטמיע את דרך המשחק שלו וגם בשל הירידה ביכולת של שחקני מפתח ובעיקר בשל אובדן האופי הווינרי שהיה סימן ההכר של יובה. כמו עם מייפרדי, התחושה מראש הייתה שסארי בן ה-61, שלובש טרנינג ונאמן לכדורגל הסטייליסטי שלו, לא ממש מתאים למועדון שכל ההנהלה שלו מורכבת מאנשים בשנות ה-40 לחייהם, שלובשים חליפות ומעניין אותם רק הניצחון.

ועדיין – בגלל שיובה עדיין בתמונת הזכייה בליגה, בגביע ובליגת האלופות – הבלון של סארי טרם התפוצץ, אך התחושה היא שזה קרוב, ונדמה שהמאמן יהיה גמור אם אחרי ההפסד לליון יגיע הפסד ביתי בדרבי ד'איטליה מול אינטר, דווקא אחרי שבסיבוב הראשון יובה נתנה את אחד ממשחקיה הטובים העונה ב-1:2 על הנראזורי בסן סירו.

שונים אבל דומים

אנטוניו קונטה ומאוריציו סארי, למרות השוני העצום באופי שלהם, בקריירה שלהם, בפילוסופית המשחק ובתורות האימון – עבור סארי הכדורגל הוא דמיון ויצירה, עבור קונטה הכדורגל הוא מלחמה - הם שניהם מאמנים דוגמטיים של שיטות ברורות, שלא מוכנים לסטות מהדרך שלהם בשום מחיר.

סארי, מאמן דקדקן, מהראשונים באיטליה להשתמש בתוכנות מתקדמות לניתוח שחקנים ומשחקים, נע תמיד בין שני מערכים בלבד: 4:3:1:2 (מערך היהלום) ל-4:3:3 (בלי מספר 10); ואילו קונטה, שאחרי ה-1:1 הביתי מול סלאביה פראג בפתיחת קמפיין ליגת האלופות צעק על השחקנים ולטענת רומלו לוקאקו גער בו "שיחקת חרא" לפני כולם, דוגל ב-3:5:2 הנצחי שלו, מנסה להפוך למאמן אינטר הראשון שמצליח במערך של שלישיית בלמים אחרי שכל אלה שניסו זאת לפניו בנראזורי כשלו – זאקרוני ב-2003/04, גאספריני ב-2011, סטראמאצ'יוני ב-2012/13 ו-וואלטר מאצארי ב-2013/14.

אנטוניו קונטה מאיץ בדנילו דאמברוזיו ודייגו גודין (רויטרס)אנטוניו קונטה מאיץ בדנילו דאמברוזיו ודייגו גודין (רויטרס)

סארי מזוהה עם סיגריות, קונטה עם הפאה המושתלת שלו, ובכל מקרה שניהם מאמנים תובעניים בעלי נוכחות בולטת ואישיות מרשימה, שמדי פעם מעניקים כותרות מרתקות. סארי למשל אמר לאחרונה: "אם הייתי רוצה עבודה בלי לחץ, הייתי הולך לעבוד בדואר", והסתבך עם רשות הדואר האיטלקית, וקונטה חוץ מ’כסאח’ עם התקשורת והתבכיינות תמידית, סיפר בראיון לל'אקיפ בנובמבר: "במהלך העונה אני דורש מהשחקנים שלי סקס קצר עם מינימום מאמץ, כשהתנוחה המועדפת היא שהפרטנרית נמצאת מעליהם, למען חיסכון באנרגיה".

עכשיו שימו את ה’דאחקות’ בצד. אפילו שבאופן תקדימי הדרבי ד'איטליה ביום ראשון יתקיים ללא קהל בשם התפשטות נגיף הקורונה, זהו משחק עונה על כל הקופה. הפסד של אינטר והיא מחוץ לתמונת האליפות, הפסד של יובה והלחץ על סארי יהיה עצום.

למרות כל הביקורות על סארי, דבר אחד טוב הולך לו העונה והלך לכל קודמיו ב-9 השנים מאז הקמת אצטדיון אליאנץ סטאדיום – יובה בבית כמעט מושלמת. הגברת הזקנה ניצחה בכל משחקיה (11 בליגה, 3 בליגת האלופות ו-2 בגביע) פרט לתיקו עם ססואולו . אגב, מאז הקמת האצטדיון, אינטר הצליחה לנצח בו רק פעם אחת (1:3 בנובמבר 2012), כשבארבעת ביקוריה האחרונים היא אפילו לא כבשה.

מאוריציו סארי (רויטרס)מאוריציו סארי (רויטרס)

מנגד, אינטר של קונטה היא קבוצת החוץ הכי טובה באיטליה ואחת הטובות באירופה (9 נצחונות ב-12 משחקי חוץ בליגה) שהשיגה 4 נקודות יותר במשחקי חוץ לעומת משחקי בית. וזה לא במקרה - סגנון הכדורגל של קונטה מותאם יותר לשחק על חטיפות ומתפרצות במשחקי חוץ מול קבוצות שמרגישות מחויבות ליזום ומשאירות שטחים מאחורה ובכנפיים. מצד שני, משחק החוץ האחרון של אינטר בליגה הסתיים ב-2:1 ללאציו, ומול יובה האקסית המיתולוגית שלו, קונטה ינסה להימנע מלרשום שני הפסדי חוץ רצופים בליגה – מה שלא קרה לאינטר מאז 2016/17.

ב-40 השנים האחרונות היה רק מאמן יובנטוס אחד שניצח את שני מפגשיו הראשונים מול אינטר בליגה – קוראים לו אנטוניו קונטה, כיום מאמן אינטר. בקיצור – מצפה לנו משחק עונה הכי מרתק שיכול להיות. יאללה, תביאו את הדרבי של איטליה!