אחרי שמוקדם יותר היום (שלישי), הודיעה הפועל ירושלים כי בר טימור יעזוב את הקבוצה לאחר שש שנים, הקפטן שמזוהה כל כך עם המועדון האדום, נפרד בפוסט מרגש בחשבון האינסטגרם שלו.

“אוקיי, אז זה קורה, הא? באמת שלא חשבתי שיבוא היום ואצטרך לכתוב דברים כאלה, אבל המשפט הזה כנראה נכון: לכל דבר טוב יש סוף. והזמן בהפועל ירושלים, עבורי, היה דבר יותר טוב מטוב, והנה הגיע הסוף”.

“זו היתה תקופה מטורפת, שש שנים, רכבת הרים של דמעות וחיוכים, הגעתי כילד בן 22 אחרי עונה קשוחה בגרמניה ומצאתי בבירה בית. יחד אתכם עשינו היסטוריה עם אליפות ראשונה למועדון הענק הזה, שמנו את ירושלים שוב על המפה האירופית עם חצי גמר יורוקאפ, שמנו עוד טבעת על עוד אצבע וגרפנו כמה גביעים”.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אוקיי, אז זה קורה, הא? באמת שלא חשבתי שיבוא היום ואצטרך לכתוב דברים כאלה, אבל המשפט הזה כנראה נכון: לכל דבר טוב יש סוף. והזמן בהפועל ירושלים, עבורי, היה דבר יותר טוב מטוב, והנה הגיע הסוף. זו היתה תקופה מטורפת, שש שנים, רכבת הרים של דמעות וחיוכים, הגעתי כילד בן 22 אחרי עונה קשוחה בגרמניה ומצאתי בבירה בית. יחד אתכם עשינו היסטוריה עם אליפות ראשונה למועדון הענק הזה, שמנו את ירושלים שוב על המפה האירופית עם חצי גמר יורוקאפ, שמנו עוד טבעת על עוד אצבע וגרפנו כמה גביעים. היה גם רע בטוב הזה: פציעות, התמודדויות, אתגרים שלא הסתדרו, הפסדים, ימים מבאסים. אבל לא משנה כמה רע היה, היה טוב שעברנו את כל זה ביחד. יצא לי לשתף כאן פעולה עם כל כך הרבה אנשי הנהלה, צוות, חברים לקבוצה שהפכו למשפחה. אולי זו קלישאה, אבל אין אמת חזקה מזו: ישראלים. זרים. צעירים. ותיקים. אחים לקבוצה. תודה מיוחדת לגיא הראל שהביא אותי, שהאמין בי מהרגע הראשון, שדחף אותי כמה שהיה יכול. אח גדול. והאוהדים… הרי הכול מתחיל ונגמר בכם. כל מה שעשינו פה היה לגמרי בשבילכם. הייתם לב הסיפור, של המועדון ובעיקר שלי. לא אשכח אתכם, הקולות והשירים עדיין דופקים לי בתוך האוזן ולא נראה לי שהם ייעלמו בקרוב. העפתם אותנו קדימה, למעלה, הלאה. אין לכם מושג כמה גאה אני שלעד אוכל לספר: אני, בר טימור, הייתי הקפטן של הפועל ירושלים. הקפטן שלכם. אז לכל דבר טוב יש סוף, נכון, אבל לכו תדעו, אולי בגלגול הבא או הזה, מתישהו, פתאום, אני אחזור. אוהב, בר.

A post shared by Bar Timor (@bar_timor10) on

“היה גם רע בטוב הזה: פציעות, התמודדויות, אתגרים שלא הסתדרו, הפסדים, ימים מבאסים. אבל לא משנה כמה רע היה, היה טוב שעברנו את כל זה ביחד. יצא לי לשתף כאן פעולה עם כל כך הרבה אנשי הנהלה, צוות, חברים לקבוצה שהפכו למשפחה. אולי זו קלישאה, אבל אין אמת חזקה מזו: ישראלים. זרים. צעירים. ותיקים. אחים לקבוצה”.

“תודה מיוחדת לגיא הראל שהביא אותי, שהאמין בי מהרגע הראשון, שדחף אותי כמה שהיה יכול. אח גדול. והאוהדים… הרי הכול מתחיל ונגמר בכם. כל מה שעשינו פה היה לגמרי בשבילכם. הייתם לב הסיפור, של המועדון ובעיקר שלי. לא אשכח אתכם, הקולות והשירים עדיין דופקים לי בתוך האוזן ולא נראה לי שהם ייעלמו בקרוב. העפתם אותנו קדימה, למעלה, הלאה. אין לכם מושג כמה גאה אני שלעד אוכל לספר: אני, בר טימור, הייתי הקפטן של הפועל ירושלים. הקפטן שלכם”.

“אז לכל דבר טוב יש סוף, נכון, אבל לכו תדעו, אולי בגלגול הבא או הזה, מתישהו, פתאום, אני אחזור”.
אוהב,
בר.”.