גברים טועים כשהם חושבים שמייקאפ סקס, פרחים, שוקולד או דובי פרוותי עשויים להיות הפתרון לרוב הבעיות בזוגיות, בזמן שכל אישה יודעת ששיחת "יחסנו לאן" טובה, סופה להסתיים ב-"אז בואי נצא לחופשה!", אחרת סתם ביזבזנו שעות של קלישאות, דמעות וטישו.

אז שם הכל התחיל ב-"בואי נצא לחופשה" המיוחל שלי, שהביא איתו את המשפט "מה? וואוו לא חשבתי על זה", הכי אמין שלי, ואחריו את המשפט "אז מה בא לך? פריז? רומנטי כזה?", שהכנתי מראש. מה שלא צפיתי, היה ה- "בואי נטוס לסקי!" הנלהב שלו שכמעט גרר אחריו את "אני מרגישה שאתה לא מקשיב לי" שממנו הכל התחיל...

מפה לשם - אמצע מרץ, כל הארץ שלטיי בחירות, תיבת הדואר מלאה פליירים, הטלוויזיה מוצפת תשדירים שאני מוכנה להישבע שהכותבים של ארץ נהדרת עומדים מאחוריהם, ואנחנו? טסים לסקי בצרפת!

טעויות של צצצצעירים
יכול להיות שהתלבטתי, שתהיתי אם זה בשבילי ואם זה סוג החופשה שמתחשק לי, אבל מהרגע שראיתי את החיוב בכרטיס האשראי זה נהיה רשמי - אני הבחורה הכי מגניבה בסביבה, אני טסה לחופשת סנובורד ושמישהו ינסה לעצור אותי.

לא, באמת, שמישהו יעצור אותי כי פתאום אני מוצאת את עצמי מבררת על מחירי גוגלס, מודדת מעילי גלישה וממששת כפפות עם מגנים כשמעולם עוד לא ראיתי שלג! וזאת מסתבר - טעות נפוצה של מתחילים.

אז העמסתי מזוודה בכל פריט שהצלחתי לאסוף מחברים, משפחה, שכנים או עוברי אורח שרק רמזו על הקשר שלהם לציוד סקי, ואיתה - עליתי למטוס עם עוד עשרות אנשים (מגניבים כמעט כמוני) שרק הם יכולים להבין את הפרפרים שלי בבטן.

אז מה?... פעם ראשונה בשלג?
כמו בכל דבר בחיים, גם בסקי - צריך לדעת איך להתחיל כדי להיות בטוח שזה ייגמר טוב. אז בחרתי להתחיל מהטופ - חבילת הכל כלול של SkiDeal ב"לה מנוייר" - עיירה קטנה ומבטיחה בצרפת שחולקת מרחב גלישה אינסופי עם val thorens - אחד השמות הגדולים בסצנת הסקי.

מבט ראשון מהחלון גרם לי להחסיר פעימה - איך אני מוצאת את הדרך בתוך כל מרבדי השלג האלה? וחשוב מזה - איך לעזאזל אני מוצאת את הדרך חזרה?! מבט שני מהחלון כבר גילה את יואב - מלווה SkiDeal (מגניב בכמה רמות מעליי) שהגיע לתת לי את כל התשובות, ואיתו יצאתי לשלג כשהאף אדום מקור אבל הגוף בוער מהתרגשות.

כבר עברנו את הפסקה השלישית, כבר נפתחנו, אז תרשו לי להודות באמת - זה לא פשוט החרא הזה! היום הראשון התבסס על ניסוי בטעייה - לנסות לזוז, לנסות לעצור, לנסות לקום... אבל הרבה לפני שהצלחתי להבין איך נעמדים על הבורד, כבר הייתי חזרה על התחת. שוב, ושוב, ושוב. כן, היו רגעים שגרמו לי לרצות לנתק את הבורד ולזרוק אותו מהצוק הכי גבוה באתר, היו גם שיחות עם עצמי על "מה רע בסטארבקס באלכסנדר פלאץ בברלין או בפסלים אנושיים ב-לה רמבלה בברצלונה?!" אבל אז, ברגע אחד זה קרה. תנועה נכונה אחת שהעמידה אותי על הרגליים והפגישה אותי עם הרוח הקרירה בפנים, עם הגלישה החלקה של הבורד על השלג, עם השליטה בגוף ועם הקראש המטורף שכולם מדברים עליו.

נעים מאוד, אדרנלין.
נכון שטסתי עם "בחיר ליבי", אבל את האדרנלין פגשתי בחדר השכרת הציוד ומאז ועד לרגע בו עליתי שוב למטוס לישראל, היה בלתי אפשרי להפריד בינינו. יש משהו בתחושה הזאת, בדפיקות הלב המאיצות רגע לפני שאני יורדת מהצ'רליפט, במתח בגוף שנייה לפני שאני מגיעה לסיבוב, בפעימה שנעלמת ברגע שאני מחליטה לרדת במדרון ובזרמים בכל הגוף כשאני מגיעה לסוף המסלול ומצליחה לעצור באלגנטיות בדיוק בכניסה לבר. יש משהו באדרנלין הזה שגרם לי לצרוח מאושר, לנשום עמוק ולהתחיל שוב הכל מהתחלה. אולי זה מה שעושה אותו כלכך ממכר ואת הגלישה שמלאה בו עד תום, לכזאת מטורפת.

אחרי ומסביב
זה קטע, אבל גם אם מתמכרים לעניין הגלישה, גם אם קמים בבוקר עם מטרה אחת ברורה שהיא לחרוש את השלג, לשרוף את המסלולים ולקרוע את הבורד- התענוג הזה ייאלץ להסתיים בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים. "ואז מה?" אתם שואלים? או! (שומעים את החיוך שלי?) ואז מתחילים ליהנות.

כל עיירת סקי שמכבדת את עצמה, בטח ובטח אם מדובר באחת מעיירות מרחב "שלושת העמקים" שהשכלתי לבחור, מטפחת סצנת "אפרה סקי" סוערת (אה אתם לא שוחים בז'רגון? אפר'ה סקי זה 'אחרי הסקי' בצרפתית. תשתדלו להדביק את הקצב). מסעדות, ברים, מסיבות, הופעות, אתרי ספא, מרחצאות, אטרקציות ומה לא?!?!?

אפשר להגיד "קרה" על חופשת סקי, אפשר להגיד גם "לא זולה" או "אקסטרימית" אבל "משעממת", היא בטח לא. השעות הארוכות על השלג שגרמו לי לאמץ גם שרירים שלא ידעתי על קיומם, ולאסוף סגולים במקומות שאין לי מושג איך הגעתי אליהם, לא מנעו מבעדי לדדות כל הדרך אל הבר וליהנות מבירה זולה יותר ממים, לפזז במסיבות אלקטרוניות ולספוג אווירה לוהטת יותר מזו שהייתה בקהל של תיסלם בשנות ה80, ואז לחזור לחדר המלון מבושמת היטב ולהתמוטט אל שינה עמוקה שסופה הוא עוד יום כזה - מלא ריגושים.

אחחחח חופשת סקי היא בהחלט מתכון לאושר. והחזרה ארצה? בה יש אושר גדול לא פחות... אמצע החורף,

הבנות במשרד מחובקות עם המפזר חום, הגברים נופלים כמו זבובים לידיה הרשעות של השפעת, כולם חיוורים, עצובים ואפורים, ואני נכנסת למשרד עם טקס בישבן וטובלרון , מספרת סיפורי גבורה על מסלולים מטורפים, מראה תמונות שבכולן אני מחייכת הרבה יותר מדי ומוסיפה להם עוד סיבות להאמין שאני- הבחורה הכי מגניבה שהם פגשו... (רק שיתפזרו כבר למשרדים שלהם כדי שלא ייראו שאני גוררת רגל)

הכתבה נעשתה בשיתוף SkiDeal