אמנם העונה רק החלה, אך בהחלט עושה רושם כי לאוהדי מכבי יש לא מעט סיבות לאופטימיות לקראת ההמשך. מסתמן כי בניגוד לשלוש עונות האחרונות, ראשי המועדון הפיקו לקחים והקבוצה שנבנתה אולי לא הכי נוצצת עם שמות גדולים ומוכרים באירופה, אך מאוד מאומנת, מחויבת והשחקנים נבחרו קודם כל, תוך דגש על היכולות ההגנתיות. בחירה שעד כה נשאה פרי עם ממוצע ספיגה נמוך של 71.2 נקודות מפתיחת העונה.

יובל זוסמן וג'ונה בולדן (איציק בלניצקי)

השיפור הבולט ביותר עד כה הוא באספקט הריבאונד, אם בעבר יריבות הצהובים היו זוכות לאין ספור ניסיונות מכדורים חוזרים בהתקפה, העונה נראה כי מחזיקת הגביע שמה מחשבה על נושא זה, הן מבחינת שיטת המשחק והן בבחירת השחקנים (ג’ונה בולדן, אלכס טיוס ודשון תומאס). לאחר חמישה מחזורי יורוליג החבורה של נבן ספאחיה מוליכה את פרמטר הכדורים החוזרים במפעל עם ממוצע של 39.6 למשחק, נתון יוצא מן הכלל. לשם השוואה, בעונה שעברה התל אביבים קטפו רק 34.1 ריבאונדים בכל משחק.

טיוס משקף טוב יותר מכולם את מצב הקבוצה, הפאוור-פורוורד הוא אולי לא שחקן שניחן בקליעה יוצאת דופן או משחק גב לסל מהמשובחים ביבשת, אך כשהוא נמצא בקבוצה טובה ומחוברת שיודעת להפעילו בצורה אופטימלית, היתרונות שלו: חסימות, ריב’, הגנה באחד על אחד ויכולות פיק אנד רול טובות, באים היטב לידי ביטוי. 

אלכס טיוס וג'ייק כהן חוגגים (איציק בלניצקי)

אולם עדיין לא הכל ורוד, או צהוב במקרה הנ״ל, מכיוון שמפתיחת העונה מסתמנת בעיה קריטית בקליעה מחוץ לקשת. לאחר עשרה משחקים בשתי המסגרות, חניכיו של ספאחיה קלעו 6.1 שלשות בממוצע למפגש. שדרוג בנושא זה, יכול להפוך את הצהובים מקבוצה שבונה על מקומות 7-8, לכזו שאף יכולה להשתחל למקום החמישי ולהוות יריב עיקש במשחקי ההצלבה. 

לאחר השנים המאכזבות שעברו, לדעתי במועדון התל אביבי ישמחו הפעם לסיים את העונה ״רק״ עם דאבל מקומי והגעה לשלב ההצלבה ביורוליג, וכמו שזה נראה כרגע, הם בדרך הנכונה לשם.

הכתוב הינו טור דעה