אליפות? יותר בכיוון של גביע הליגה. כבר כמה שנים שליגת ווינר סל מותחת ושוויונית, אחרי שמכבי תל אביב איבדה מכוחה ואילו יתר הקבוצות החלו לצמצם פערים עם זרים איכותיים ולא מעט הברקות, אך במקום לייצר עניין ומתח עם סדרות בכל שלבי הפלייאוף, אוהדי הכדורסל ממשיכים לקבל אליפות שמוכרעת במשחק אחד, בדיוק כמו בגביע המדינה.

אם בעבר הצהובים-כחולים היו מטיילים בקלילות אל עבר הצלחת, הזמנים השתנו והפורמט שהחל אי שם ב-2005/06 כבר לא רלוונטי יותר. אפילו גמר שמוכרע במשחק בית וחוץ מושך לא מעט עניין, אבל מדוע אנחנו צריכים להיות שונים מכל הליגות באירופה? חמישה משחקי דרבי תל אביבי לוהטים היו יכולים לייצר עניין אדיר ולהפיק קצת מתח בליגה ש-33 מחזורים לא מעניינת רבים, ובצדק. 

רביב לימונד חוגג (שחר גרוס)

הפועל תל אביב היא אולי היא הקבוצה עם התרומה הישראלית הגבוהה ביותר, ובליגה שהזרים (האיכותיים) נותנים את הטון, אצל דני פרנקו וקבוצתו רביב לימונד, תומר גינת, רפי מנקו ואדריאן בנקס מוליכים את האדומים לעונה חלומית ואולי לתואר אליפות היסטורי, אך היא עוד צריכה לעבור את שיאנית הזכיות ואת הקבוצה שלעולם אסור להספיד, ודווקא תגיע בכושר נהדר עם שבעה ניצחונות בשמונת המשחקים האחרונים, כשנוריס קול נכנס לעיניינים בדיוק בזמן הנכון וגם חזרתו של ג’ון דיברתולומאו תוסיף, בעיקר לאור החוק הרוסי.

מייקל רול מול טאליב זאנה (איציק בלניצקי)

החבורה של נבן ספאחיה לא ליקקה דבש מול נס ציונה, שראויה לכל המחמאות על עונה פשוט חלומית, ועם ישראלים קצת יותר איכותיים הקבוצה מהשפלה גם הייתה יכולה לסיים גבוה יותר מהמקום השמיני ואולי להשתחל לפיינל פור. טאליב זאנה הוא ללא ספיק תגלית העונה, הסנטר ניחן ביכולת ריבאונד יוצאת דופן וביד רכה, צריך להיות אחד היעדים הראשונים של הקבוצות ששואפות לסיים בצמרת בעונה הבאה.

טו הולוואי עם הכדור (שחר גרוס)

על אף היריקה המכוערת של ג’ורדן המילטון בפניו של עמית שמחון, כל משחק בסדרה בין חולון לאילת מביא עמו גיבורים אחרים, כשהפעם היה זה תורו של אייזק רוזפלט, שהיווה את הקלף המנצח של שרון דרוקר הערב. למרות הפרשי המיקום (שני מול שביעי), פערי הכוחות לא בולטים אפילו עם הסגל הדי פצוע של הדרומיים, כשקיצ’ן וטרדוול לא בקו הבריאות מפתיחת הסדרה, שתוכרע רק במשחק חמישי.

גם גלבוע/גליל, שעשתה לא מעט צרות לקבוצות המובילות במהלך העונה הסדירה, ראויה להמון מחמאות על עונה מצוינת וסדרה נהדרת מול האלופה, כשרק חוסר ניסיון והסגל הדליל מנע מהצפוניים להשלים סנסציה. אריאל בית הלחמי פגע בגדול בתמהיל הזרים ועם תרומה גדולה יותר של הישראלים, החבורה באדום לחלוטין הייתה יכולה להגיע עד הסוף, אך בעיקר הסדרה הזו השאירה טעם של עוד.

הכתוב הינו טור דעה.