הפועל באר שבע נפרדה היום (ראשון) ב-1:1 עם בית”ר ירושלים בקרב צמרת שהבטיח רבות וגם קיים לא מעט, אך המחזור הנוכחי שיקף לא מעט את יחסי הכוחות במרוץ האליפות המסקרן של ליגת העל. המאוכזבת העיקרית היא האלופה, שעל אף יכולת לא מרשימה במיוחד עלתה ליתרון, אולם בניגוד לשנים עברו, האדומים לא הצליחו לשמור על השער היקר ורק במזל גדול (הנגיחה של יאקוב סילבסטר מול שער חשוף) נמנעו מהפסד ליגה ראשון בטוטו-טרנר.

לברק בכר יש לא מעט בעיות לקראת הישורת האחרונה בפלייאוף, השתיים העיקריות הן: טוני וואקמה – פשוט לא דומה לאותו שחקן מהסיבוב הראשון, החלוץ מאוד לא חד ופספס הזדמנות אדירה להכפיל את היתרון. למזלו הגדול של בכר, את הצעד החשוב ביותר הוא עשה דווקא בינואר, כשהביא את חנן ממן מהפועל חיפה. ללא השערים של הקשר המוכשר, הדרומיים כבר היו הרחק במקום השלישי.

חנן ממן, הציל את ב"ש מדעיכה גדולה (אורן בן חקון)

בעיה נוספת היא בחלק האחורי - רביעיית ההגנה של האדומים פגיעה מאוד ושווה ספיגה כמעט מול כל קבוצה בכל מגרש. מרכז ההגנה של האלופה לא מספיק איכותי ודווקא ההגנה היציבה ביותר בליגה כיום היא של מכבי תל אביב. מאז שג’ורדי קרויף עבר לשלושה בלמים עם הציוות של איתן טיבי וז’אן סילבן באבין, ההגנה הצהובה יכולה להוות את היתרון העיקרי של התל אביבים על פני בית”ר וב”ש.

איתי שכטר, הבורג החשוב ביותר של בן זקן (אורן בן חקון)

ב-1:1 הנהדר, החבורה מהבירה הוכיחה כי יש לה חלק קדמי איכותי במיוחד ולא מעט אופי. אחרי חמישה הפסדים רצופים בב”ש, הצהובים-שחורים עצרו את הסחף והוכיחו כי ייאבקו עד הסוף על התואר היוקרתי. לדעתי הירושלמים לא בשלים מספיק לקטוף את התואר, בעיקר בשל חוסר הניסיון (מאמן ושחקנים) ומשחק הגנה לא מספיק איכותי. בכל אופן, בן זקן ראוי לכל המחמאות, עם תנאים לא פשוטים הוא מוציא מהסגל את המקסימום. 

בצד המנצח, מכבי ת”א היא המרוויחה הגדולה של המחזור. אחרי ה-1:0 המאכזב להפועל רעננה, ג’ורדי קרויף הפיק לקחים והכין את קבוצתו בצורה נהדרת להפועל חיפה, אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה שנראתה פשוט חסרת אונים מול משחק הצירופים של המוליכה. בצעד מעט מאוחר, ההולנדי הבין כי חוסה רודריגס עדיף על כריסטיאן באטוקיו בקישור, בוודאי כשאייל גולסה פצוע.

ניק בלקמן, השחקן הכי חשוב בהתקפה הצהובה (איציק בלניצקי)

גם ארון שוינפלד ראוי להרבה יותר קרדיט, החלוץ לא נותן מנוחה לשחקני הגנת היריבה ומביא המון קבוצתיות לחלק הקדמי של הצהובים. מעל כולם שוב היה זה אלי דסה. המגן הנהדר פשוט מאלץ את חבריו לקבוצה לשחק קדימה ומהר. לא במקרה החבורה התל אביבית השיגה הכי הרבה נקודות בין מפגשי קבוצות הפלייאוף העליון, אפילו בהפרש די ניכר משתי המועמדות הנוספות. במידה וקרויף יצליח לשמור על שחקני המפתח שלו כשירים ובכושר טוב בפלייאוף (דור מיכה, דסה, גולסה וניק בלקמן), הצהובים בדרך הנכונה להחזיר את תואר האליפות. 

הכתוב הינו טור דעה.