עבדכם הנאמן לקח חלק בלא מעט מרוצים: מרתון, חצאי מרתון, עשרה קילומטרים, חמישה קילומטרים וכו’. עם כל הכבוד למרוצים אלו, מעולם לא התרגשתי ממרוץ, כפי שהתרגשתי ממרוץ “איתן” השני שהתקיים ביום שישי האחרון בפארק הירקון (3 בנובמבר).

קודם כל מספר מילים על פרוייקט "איתן" ועל המרוץ – הפרוייקט יצא לדרך לפני שנתיים, כחלק מתוך פעילות התנדבותית עם אוכלוסיה הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי ומתוך הבנה ואמונה כי יכולותיה אינן באות לידי מימוש במסגרות הקיימות.

תדרוך אחרון לפני היציאה לדרך

יניב והודאל, מייסדי הפרויקט, חברי ילדות ובוגרי סיירות מובחרות בצה"ל, הפכו רעיון למציאות תחת הסיסמא “כל אחד יכול”. בשנתיים האחרונות הם גם מפיקים את מרוץ איתן שמטרתו היא להביא לידיי ביטוי את העשייה וההתמדה של המתאמנים לאורך כל השנה באימונים וליהנות ממרוץ חברתי ייחודי (המרוץ ללא עלות וללא מטרת רווח, על בסיס התנדבותי, והאירוע פתוח לכולם).

חברתי לאימוני הריצה, דניאלה ראובן, אשר היתה חלק מהפקת המרוץ הציעה לי להצטרף כאחד המלווים לעשרות רצים מהאוכלוסייה על הספקטרום האוטיסטי שהחליטו שגם הם יכולים – ועוד איך יכולים! למרות שהיה מדובר בחמישה קילומטר בלבד החווייה היתה עוצמתית ובלתי נשכחת.

עוד טרם הריצה קיבלנו חימום מקצועי מחלק מהרצים – הם לא ויתרו לנו על אף מתיחה וכולם היו ממושמעים כמו טירונים בצבא (מחזה מרגש עוד טרם הריצה).

רגעי החימום. כמו מקצוענים

לאורך הריצה עצמה ליווינו רץ בשם בר לוי בן 18 משהם. שיטת הריצה היתה 20 שניות ריצה ו-10 שניות מנוחה – שיטה שרבים מחבריי לא עומדים בה היום למרחק זה. יחד עם מלווים נוספים ומאמנים שעושים עבודת קודש ולא וויתרו לרגע על המשימה, חווינו רגע אחרי רגע עם בר, שלמרות הקשיים ולמרות החום, סיים את המירוץ בארבעים דקות. זה לא היה קל, היו משברים, היו גם סטיות מהמסלול, אבל היו גם רגעים מעוררי השראה כמו רצון לעקוף רצים אחרים גם ברגעים האחרונים של המסלול.

בר מסיים את המרוץ כמו אלוף אמיתי

קשה לי לתאר כמה מחשבות עברו במוחי ואת כמות הרגשות לאורך הריצה. הבנתי כמו שלא הבנתי מעולם מהו כוח רצון. הרגשתי את העוצמה באנשים שמשקיעים מזמנם באוכלוסיה שרבים חושבים שכלל היא אינה מסוגלת לפעילות זו, והכי חשוב – בר הוכיח לעצמו וכמובן גם לי, איך מתגברים על כל המחסומים ועושים את זה כמו אלוף אמיתי.

בר לאחר המרוץ. מאמץ אדיר

אני מבין לחלוטין שהמרוץ אינו עבורי ושהחלק שלי בו היה מינורי ביותר לעומת המתנדבים והמאמנים בשטח. הוא עבור בר ועשרות חבריו שסיימו את המסלול וזכו לטקס מרשים ומרגש באצטדיון בהדר יוסף אשר כלל קבלת תעודה, קבלת מדליה וכמובן גם טקס מצטיינים. אבל בכל זאת, הוא השפיע עליי מאוד. הבנתי שאסור להחביא את האוכלוסייה הזו בשוליים, הבנתי טוב יותר שאסור לוותר גם שקשה, הבנתי כמה אנחנו כחברה לא עושים מספיק.

בר עם המדליה. מגיע לו!

אני כולי תקווה שהמרוץ הזה יגדל בהיקפיו בכל שנה כפי שהוא גדל השנה. פארק הירקון היה מלא ברצים, מתאמנים, מתנדבים ובני משפחותיהם והיה גם מחמם את הלב לראות בין כל הציניות הפוליטית גם את ח”כ סתיו שפיר, ח”כ עמר בר לב וח”כ יאיר לפיד. יישמח אותי מאוד לראות רצים רבים יותר לוקחים חלק בפרויקט המדהים הזה בהמשך (אין לי ספק שזה גם יקרה).

ח"כ סתיו שפיר. דוגמא לשאר חברי הכנסת

בר לוי לא הכיר אותי טרם המרוץ ולא מכיר אותי גם כעת. אני רוצה בכל זאת לנצל את הבמה כדי לומר לו שהוא ליווה אותי לא פחות משאני ליוויתי אותו. אני מצדיע לך ולכל חבריך – נשארתי בסיום חסר מילים.