אני רץ בקצב איטי, העלייה קשה אבל הגעתי מוכן. אני מאמין שאם הייתי מרים את הראש הייתי רואה את הנוף המדהים של הרי ירושלים אבל העיניים סורקות את האדמה לוודא שאני לא עולה על מכשולים. קצב הלב מתגבר ככל שהזמן והעליה מתמשכים אני לא מוותר חייב להגיע לפסגה ולתת מוטיבציה לחברי הקבוצה שלי .. רגע איך בעצם הגעתי לכאן …

המסע הזה החל, ממש במקרה. לפני שלושה חודשים כאשר קיבלתי הצעה להשתתף במרוץ שטח או בשמו הרשמי והמרשים "מרוץ היירוס אולטרה מרתון ירושלים".

עוד באתר:

ביום יום אני מאמן כושר ובריאות אוהב לרוץ אבל בדרך כלל בפארק, בשכונה או ליד הים. הריצה היא חלק משגרת הכושר שלי וכמובן זה הזמן האיכות שלי עם עצמי - זמן לסדר מחשבות ולתכנן תכניות.

החלטתי שאני נרשם, אבל כמי שלא רגיל לרוץ בשטח, בחרתי להירשם למסלול ה"קצר" שאורכו "בסך הכל" 12 ק"מ וידעתי שכזו חוויה אני לא רוצה לעבור לבד והתחלתי לגבש קבוצה של אוהבי ספורט וריצה.

קצת עובדות על המירוץ
מירוץ היירוס כולל 4 מקצים בדרגות קושי שונות 12 ק"מ, 21 ק"מ, 50 ק"מ ו- 80 ק"מ. מקצה ה-12 ק"מ כולל קטעים טכניים וקטעים על שבילים לבנים, כ-180 מטר טיפוס ו- 200 מטרים של ירידה. המסלול עובר ביערות בין המעיינות על שבילים ועל שלוחות ההרים הסובבים את ירושלים. המסלול של ה-12 ק"מ מוגדר ברמת קושי בינונית ולכן מתאים לרצים שרוצים להתנסות לראשונה בריצת שטח שהיא שונה בתכלית מריצה בעיר הגדולה.

יורי ויק (מערכת ONE)

ההכנות
3 חודשים לפני המירוץ הקמתי קבוצה של 6 משתתפים. דיברתי עם כל חבר מהקבוצה על מנת שאבין את מצב כושר הגופני שלו ובהתאמה למצבו אבנה לו תכנית אימונים שמתאימה לו במדויק. ממוצע הריצה של כל אחד היה 6 ק"מ – בדרך מישורית מספר פעמים בשבוע.

אימוני ההכנה

הכנתי תכנית אימונים בהתאמה אישית שתשפר את היכולות של כל אחד. התכנית כללה ריצות מהירות, עליות, ירידות וכמובן המרחק המתאים. כל אחד התאמן באופן עצמאי ופעם בשבוע נפגשנו לריצה משותפת. 

יום המירוץ
לאחר חודשים של הכנות הגענו ליום המרוץ וההתרגשות הייתה גדולה, סיכמנו מתי נפגשים, מה אוכלים לפני ומה לובשים. התעוררתי ב-4 לפנות בוקר מתרגש וחושש אבל חדור רוח קרב. אכלתי ארוחת בוקר קלה – 3 כפות של שיבולת שועל, גביע יוגורט, חופן חמוציות ואספרסו, ובגלל שהיה קר בחוץ, ובמיוחד בירושלים, לבשתי מכנס קצר ומעליו מכנס ארוך, חולצה דרייפיט ומעליה סווצ'רט ונעלי ריצה שמתאימות לריצת שטח. חשוב מאוד להוריד את השכבה הראשונה כמה דקות לפני ההזנקה כדי לשמור על טמפרטורת הגוף.

כך זה נראה במהלך המירוץ (צילום תוך כדי ריצה)

 יוצאים לדרך
ב-8:00 בבוקר נשמעה יריית הזינוק יצאנו לדרך. התחלנו בריצה קלה בירידה מתונה, נוף משגע, אוויר נקי והגוף לאט לאט מתחיל להתחמם. קצב הריצה מתחיל לעלות לקראת העליה של ה-180 מטר. הטיפוס דורש מאתנו מאמץ רציני וקשה והדופק מתחיל לעלות. כשסיימנו את העלייה עצרנו לשנייה ליהנות מהנוף שהיה עוצר נשימה אך היינו חייבים להמשיך והפעם לירידה של 200 מטר ולכל מי שחושב שריצה בירידה קלה יותר אני חייב לספר כי ריצה בירידה דורשת מהגוף הרבה יותר)

ההגעה לקו הסיום
מעבר לעיקול, השביל מתפרס וכבר ניתן לראות את קו הסיום. אני בודק שחברי הקבוצה בסדר אוסף את הכוחות שנשארו לי כדי לסיים בזמן הכי טוב. כל צעד מקרב אותי לסיום ואני נותן הכל… עברתי את קו הסיום כשהדופק גבוה ויציב, אבל ידעתי שאסור לעצור משום שחייבים ללכת עוד קצת כדיי לאזן את הגוף.

תמונה קבוצתית מסוף המירוץ

 
הרגשתי גאה בחבריי לקבוצה – הם נתנו הכל, מזיעים ותשושים, אבל מסופקים מאוד ואני שמח שהלכתי על האתגר הזה. החברים שהפיקו את המירוץ פינקו אותנו בארטיק מרענן, מוזיקה מעולה וכשהסתכלתי סביב ראיתי אנשים מזיעים אבל.. מאושרים.