הפועל באר שבע ניצחה הערב (רביעי) קבוצה לא פחות טובה ממנה. הניצחון הגדול על לודוגורץ מקרב אותה מאוד לשלב הבא, אבל שוב, כמו בסיבוב הקודם, התוצאה הזו עדיין שבירה ויכולה להשתנות במשחק החוץ בבולגריה.

לודוגורץ היא קבוצה טכנית עם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. ברגעים נכבדים של המשחק הם השתלטו על מרכז השדה, כאשר הברזילאים שלה שיחקו טיקי-טקה, הגיעו למצבים מאוד מסוכנים והיו שווים לפחות גול אחד היום.

עוד באתר:

ההגנה של האלופה הישראלית התייצבה לאחר צמד המשחקים מול ההונגרים ואפשר לראות שברק בכר עשה בשבוע האחרון מאז המשחק הקודם מול הונבד ההונגרית עבודה נהדרת עם רביעיית ההגנה. החוליה האחורית הרבה יותר מתאומת, יותר חדה והכי חשוב, שיתוף הפעולה עם גיא חיימוב היה הרבה יותר טוב.

וונדרסון מול בן ביטון. ההגנה השתפרה (נעם מורנו)

הפועל ב”ש של התקופה הזו בנויה על טוני וואקמה, השחקן הטוב ביותר בב"ש. אני לא מבין איך הוא עדיין משחק בליגה הישראלית, ללא ספק מגיע לו הרבה יותר. אגב ההתקפה, ראו שמוחמד גדיר לא שיחק הרבה זמן 90 דקות. הוא לא חד וחסר לו עדיין כושר משחק כדי שיוכל לשחק את כולו.

ב”ש חייבת להיות מאוד זהירה לקראת הגומלין בבולגריה בשבוע הבא. לודוגורץ קבוצה התקפית, מסוכנת, שבכמה מהלכי כדורגל חכמים יכולה להפתיע ולנצח גם בהפרש גבוה וללא ספיגה.

ב"ש פתחה טוב במחצית הראשונה, אבל דעכה מאוד בשנייה. עם זאת, החילוף עם כניסתו של מיכאל אוחנה היה בינגו של ברק בכר (לא חסר לו מזל). אוחנה החזיר לו בגול נהדר שפגע בשני שחקנים בדרך ויכול עוד להתברר כאחד הגולים החשובים בהיסטוריה של המועדון.

מיכאל אוחנה. בינגו של בכר (נעם מורנו)

אם התוצאה הייתה נגמרת 0:1, הייתי בספק גדול לגבי העפלה של באר שבע במשחק הגומלין בבולגריה, אבל יתרון של שני שערים נותן ביטחון, כשאם ב”ש תגנוב גול אחד, הסיפור גמור.

לסיכום, כרגיל אצטדיון טוטו-טרנר היווה את ההשראה לעוד ניצחון. ללא ספק המגרש הפך למבצר מבחינת הקבוצה של אלונה ברקת. כל קבוצה שתגיע תסבול מהאווירה היוצאת מן הכלל והחמה שיש במגרש. הוא ללא ספק מביא הרבה ניצחונות וב"ש חייבת למגרש הזה הרבה, הוא שדרג אותה מאוד, ורק חבל שאין בו 30 אלף מקומות.