19:42 שעון ריו, ברזיל. ענבל פיזרו מוצגת בהצגת השחייניות של מקצה 200 מטרים מעורב, המקצה שבו היא פייבוריטית, שהגיעה אליו מהמקום השני במוקדמות ואולי ההזדמנות הכי גדולה שלה לחזור מברזיל עם מדליה נוספת בארון המפואר שלה. השחיינית יוצאת החוצה ובזמן שכל השחייניות עושות את דרכן עם המאמן שלהן שעוזר, פיזרו עושה זאת בלי יעקב בייננסון שנשאר מאחורי הקלעים. כמה דקות מאוחר יותר השופטים בבריכה מודיעים לפיזרו שהיא צריכה לחזור לחדר ההלבשה כי יש תקלה בבריכה. השחיינית, שכאמור יצאה בלי המאמן שלה, מבקשת מאחד השופטים עזרה כדי להתייצב שוב אל כיסא הגלגלים ועושה את דרכה לחדר הלבשה.   

45 דקות מאוחר יותר, שידור חוזר, פיזרו שוב יוצאת לבריכה בלי בייננסון ונכנסת למים, הפעם, שום תקלה לא עוצרת אותה. היא פותחת חלש כהרגלה (עקב העובדה שהיא לא קופצת) ואחרי מאה מטרים נדמה שהיא שוב תגיע במקום החמישי, אלא שב-50 המטרים האחרונים היא מעלה הילוך וסוגרת את הפער מהבאלרוסית בדרך למדליה תשיעית בקריירה האדירה שלה, שכוללת 5 מדליות ארד ו-4 מדליות מכסף ומדליה שלישית מארד למשלחת הישראלית בברזיל.

עוד באתר:

ענבל פיזרו, נתנה את כל כולה (קרן איזיקסון)
ענבל פיזרו, נתנה את כל כולה (קרן איזיקסון)
 

ענבל פיזרו היא לא עוד ספורטאית. המדליה הראשונה בריו הביאה אותה למקום הרביעי בטבלת כל הזמנים של הספורטאים הפראלימפיים הישראלים בצוותא עם ברוך חגאי. אבל זה ממש לא רק בגלל המדליות, כשהיא עוברת לידך אתה לא יכול שלא להתאהב בה, פיזרו לא מרבה לפזר חיוכים, להיפך, היא קשוחה, מאוד. בעיקר עם עצמה, יש שאומרים שלפעמים קצת יותר מדי. מי שצפה בראיון שלה בסיום המשחה היה בטוח שהיא סיימה במקום הרביעי ולא על הפודיום, אבל כזאת היא פיזרו, מציבה לעצמה מטרות גבוהות, מצפה מעצמה להרבה ולרוב גם מצליחה להגשים. "זאת התרגשות אדירה מבחינתי", אמר מנהל המשלחת ושחיין בעברו, רון בולוטין "ענבל היא הסמל של המשלחת הזאת. היא ותיקה, עם 4 אולימפיאדות בעברה, כולנו רצינו לצאת מפה בהרגשה טובה והיא עשתה את זה כמו גדולה".

פיזרו סבלה מסיבוך במהלך הלידה שלה, סיבוך שהשאיר אותה משותקת בפלג גופה התחתון. שנה לא פשוטה עברה על השחיינית הבכירה של ישראל, במהלכה לא התאמנה בצורה רציפה עקב מחלה, התמודדה עם פציעה לא פשוטה שקשורה בנכות שלה ולקחה אותה אחורה ברמת השחייה. אלא שברגע האמת היא שמה את הכל בצד והחליטה שלריו היא תגיע הכי מוכנה שאפשר. המשפחה שלה הגיעה כמעט במלואה לתמוך בה, ההורים פה, גם האחים והאחיינים, אז למה כמעט? הכלב בילי נשאר בבית, ההורים של פיזרו, פטר וג'ודי החליטו להכין למשפחה חולצות עם התמונה של הכלב של ענבל עם משקפת ובצד האחורי שמות כל האולימפיאדות שבהן ענבל השתתפה וזכתה במדליה. "אני כל כך שמחה בשבילה", אמרה האמא ג׳ודי, שהעדיפה לא להסתכל על הבריכה ברגעי הסיום בעקבות המתח הרב והוסיפה: "אני גאה בצורה שאי אפשר לתאר. היא הילדה הקטנה שלי והיא הכי רצינית והכי אכפתית, תמיד ענבל מתפוצצת ברגע האמת".

ענבל פיזרו על הפודיום (קרן איזיקסון)
ענבל פיזרו על הפודיום (קרן איזיקסון)
 

20:10, פיזרו יורדת לחדר ההלבשה, הפעם מלווה במאמן שלה, היא עוברת באזור המיקס זון ומתראיינת, גם הכתבת של האתר הרשמי של המשחקים הפראלימפיים עוצרת אותה ומבקשת לדבר איתה רגע לפני שהיא נעצרת אצלנו, עייפה, בעיקר מותשת, עדיין לא מרשה לעצמה לשחרר חיוך. כולם מסביב דואגת שהיא תתקרר ומבקשים ממנה למהר לחדר ההלבשה. 

זאת המדליה הכי מתוקה שלך משמונה המדליות הקודמות?
"לא יודעת אם הכי מתוקה, אבל בוודאות זאת המדליה הכי קשה, הכי בשיניים מכל משחה שהיה לי עד היום בקריירה. בסוף שבקתי, קיוותי לנסות ולנצח את הספרדיה וראיתי אותה ב-50 מטר חזה וצמצמתי עליה, אבל בחתירה כבר התפרקתי". 

דגל ישראל מתנוסס בגאווה (קרן איזיקסון)
דגל ישראל מתנוסס בגאווה (קרן איזיקסון)
 

איך הרגשת עם ההפסקה הלא רצויה שנכפתה עליכן?
"הייתי רוצה להגיד שאני מספיק ספורטאית מנוסה כדי שדבר כזה לא יזיז לי, אני לא יכולה להגיד את זה. זה הזיז לי והפריע לי, זה הוציא אותי מריכוז ואתה יוצא מכל הרוטינה שלך לקראת המקצה ואתה עושה הכל קצת מחדש אבל צריך לדעת להתמודד עם דברים כאלה, זה יכול לקרות לכל אחד וזה קרה לכל המתחרות שלי בדיוק כפי שזה קרה לי".

היה על הכתפיים שלך המון, במיוחד אחרי האכזבות בגמרים הקודמים, איך מתנתקים מזה? 
"אם היו לי מקצים שסימנתי אותם ככאלה שיש לי סיכוי למדליה או אין לי סיכוי, כאלה שחשבתי שאני חזקה יותר או פחות, הכל בעקבות מה שהיה עד עכשיו בתחרות, זרקתי לפח. ידעתי שכמו שאני יכולה להשיג מדליה אני גם יכולה לסיים חמישית. זה לא היה מובן מאליו בשבילי לקחת מדליה, אני עדיין לא מעכלת שלא סיימתי חמישית ושסיימתי במקום השלישי, כבר ראיתי את זה קורה". 

הזוכה שרה רונג עם ענבל פיזרו (לי נוף)
הזוכה שרה רונג עם ענבל פיזרו (לי נוף)
 

לפני שלוש שנים כשנשאלה מה יקרה בריו היא הצהירה שהיא לא מאמינה שהיא תגיע לברזיל, ארבע שנים קדימה ופיזרו תקום בבוקר אחרי שישנה עם המדליה צמוד צמוד, 

מה הלאה? את מתחרה מגיל 16, יש שאיפות קדימה או שזה הזמן להגיד מספיק?
"מה הלאה? עוד יומיים יש לי עוד מקצה, אני לא רואה מעבר לזה״.

אין הרבה ספורטאים כמו ענבל פיזרו. היא ידעה בדיוק מה הציפיה ממנה, היא הרי העמידה אותן בעצמה ועמדה בהן, לטוקיו 2020 לא בטוח שהיא תגיע אבל מה שבטוח, שהמורשת שלה שמראה לכולם שאסור לוותר בשום שלב, שמקצוענות היא שם דבר ושגם אם נכשלים תמיד צריך להרים את הראש ולנסות שוב, תוטמע אצל ספורטאים צעירים שעבורם היא כבר מודל לחיקוי. וענבל, תחזור לארץ לכלב בילי שיחכה לה בשדה התעופה וכשתגיע הביתה תעשה קצת מקום לחברה חדשה בארון, מדליית הארד מריו דה ז׳נרו, ברזיל.