רגע לפני שגולדן סטייט וקליבלנד נפגשות לעוד סדרת גמר בלתי נשכחת (או שלא?), הגיע הזמן לברר מי יכולה לעצור אותן. והשנה יש כמה כאלה. זה אולי יישמע כמו מנטרה שחוזרת על עצמה, אבל השבוע הסתיימה אולי אחת מהעונות הסדירות המעניינות והמטורפות ביותר שחווינו. אם בשנה שעברה קיבלנו את שיא הניצחונות ושיא השלשות של סטף קרי וגולדן סטייט שלו, הרי שהפעם השיאים הגיעו ממקומות בלתי צפויים. דרך מפגשי הפלייאוף הצפויים ורגע לפני שהדבר האמיתי יוצא לדרך, הנה כמה מסקנות מהירות על עונה פשוט אדירה והמשך שצפוי להיות מרתק לא פחות. מתחילים.

מזרח:

בוסטון (1) - שיקגו (8)

בעונה הרגילה: 2:2

עוד באתר:

אל תתנו למקום הראשון במזרח לתעתע בכם - בוסטון עדיין לא שם. הקבוצה של בראד סטיבנס ממשיכה להשתפר ועכשיו מתבססת על שני אולסטארים במקום אחד, אבל היא עדיין לא טובה ויציבה מספיק כדי לנצח את קליבלנד. בעצם, גם מול שיקגו לא יהיה לה קל. מי בכלל רצה לפגוש את דוויין ווייד, ג'ימי באטלר ורג'ון רונדו בסיבוב הראשון? (רמז: כנראה שלא קליבלנד, שהפסידה לכל דבר שזז פתאום). לשניים האחרונים יש גם סוג של חשבון פתוח עם בוסטון.

ג'ימי באטלר. יקשה על בוסטון (רויטרס)

באטלר רוצה להוכיח שהסלטיקס החמיצו בגדול כשוויתרו על האפשרות הממשית להשיג אותו לפני הטרייד דד-ליין; רונדו, שהשתפר והזכיר ימים יפים יותר בחצי השני של העונה, רוצה להוכיח שיש לו עוד מה לתת; ומה עם ווייד? אותו הרי אף פעם אי אפשר להספיד. אבל לבוסטון יש עדיין את שחקן הקלאץ' הטוב בליגה העונה וגם מול ווייד, ה'תומאס טיים' אמור להספיק לניצחון קליל יחסית בסדרה.

תחזית: 2:4 לבוסטון

קליבלנד (2) - אינדיאנה (7)

בעונה הרגילה: 1:3 לקליבלנד

גם כאן קיבלנו מאצ'אפ מצוין עבור אחת מקבוצות הצמרת, שפוגשת יריבה שיכולה תאורטית לעשות לה חיים קשים. הפייסרס, כמו שיקגו, נאבקו כל העונה עם פציעות וירידה ביכולת, אבל בתקופה האחרונה משהו שם התחבר. פול ג'ורג' התלונן על כך שחבריו לא מתאמצים מספיק, אבל לעתים היה נדמה כי הוא עצמו לא תמיד מספק עבורם דוגמה טובה. אבל אז חזר הביתה לאנס סטיבנסון, שלא מצא את עצמו בשדות זרים, והוסיף לאינדיאנה עוד קצת מהטירוף שמאפיין אותו ושכל כך היה חסר לקבוצה שלו.

מול לברון זה כמובן לא יספיק; האלופה אמנם הפסידה 14 פעמים מאז תחילת מרץ, אבל עושה רושם כי מה שפרשנים רבים הגדירו כמשבר, הוא בסך הכל הורדת הילוך מצד קינג ג'יימס. תהיו בטוחים שכשהדבר האמיתי יתחיל, הנשיא, הג'נרל מנג'ר, המאמן והכוכב (שהוא בעצם איש אחד), יהיה שם כדי להגיע לגמר שמיני רצוף. מבחינת האיש על הקווים, הנקודה המדאיגה ביותר אולי, היא חוסר היכולת למצוא שחקן שיקח פיקוד בכל פעם שלברון לא על הפרקט (המאזן של קליבלנד במשחקים ללא ג'יימס תחת טיירון לו, חלש משמעותית מאשר היה תחת דייויד בלאט). בדקות בהן המלך לא יהיה על המגרש - אם יהיו כאלה - קליבלנד תהיה בבעיה. אבל זו בעיה עדיין רחוקה שצפויה אחרי הסיבוב הראשון.

לברון ג'יימס. בלעדיו קליבלנד בבעיה (רויטרס)

תחזית: 1:4 לקליבלנד

טורונטו (3) - מילווקי (6)

בעונה הרגילה: 1:3 לראפטורס

בעונה רגילה עם מספרים רגילים, דמאר דרוזן היה אמור להיות אחד המועמדים הסופיים ל-MVP. דאבל D עשה עוד קפיצת מדרגה ונמצא חמישי בטבלת הקלעים, כשהוא סוחב את הראפטורס לעונה שנייה ברציפות עם 50 ניצחונות ומעלה - לראשונה אי פעם. בתקופה שבה קייל לאורי היה פצוע, דרוזן היה זה שהנהיג את טורונטו במטרה להשאיר את הקבוצה בצמרת המזרח. הג'נרל מנג'ר הטוב בליגה, מסאיי יוג'ירי, אמנם הביא שני ביג-מנים מצוינים לידו - פי ג'יי טאקר וסרג' איבקה - אך דרוזן נותר המנהיג.

עם השניים האלה ועם לאורי שחזר מפציעה, קשה לחשוב על יריבה אחת בחלק התחתון של הפלייאוף המזרחי שיכולה להפתיע את הראפטורס ולמנוע ממנה הופעה נוספת בגמר המזרח - להוציא את הבאקס. "תמיד קשה לי מול קבוצות של ג'ייסון קיד. הוא יודע איך לעצור אותי", אמר דרוזן בגילוי לב לא אופייני אחרי שטורונטו הפסידה בחודש שעבר במילווקי, במשחק בו קלע רק 11 נקודות באחוזים נוראיים. דרוזן זוכר בוודאי את ההפסד לברוקלין של קיד בסיבוב הראשון של הפלייאוף לפני שלוש שנים, לא כולל כמה מפגשים נוספים מול המאמן הצעיר של הבאקס.

דמאר דרוזן מטביע (רויטרס)

נכון, על הנייר יש לטורונטו קבוצה טובה הרבה יותר מזו של מילווקי ואפילו מזו של בוסטון או בעצם כל יריבה אחרת במזרח שהיא לא קליבלנד. אבל לבאקס יש לא רק יחידה מאומנת שלא פוחדת מהראפטורס, אלא גם את פצצת האנרגיה יאניס אנטטקומפו, שפשוט נמצא בכל מקום על המגרש ויודע לעשות הגנה והתקפה באותה יעילות כמעט. בעונה בה הגיע לאולסטאר, ה"גריק פריק" ירצה להוכיח שהוא עושה קפיצת מדרגה נוספת בדרך לבסס את מעמדו כאחד מכוכבי העתיד של ה-NBA. אם אתם מחפשים הפתעה בסיבוב הראשון, זה המקום שממנו היא עשויה להגיע.

תחזית: 3:4 לטורונטו

וושינגטון (4) - אטלנטה (5)

בעונה הרגילה: 1:3 לוויזארדס

באמת שאי אפשר להתלונן על הקרבות שמספק לנו המזרח השנה; ההתבגרות של ג'ון וול וחבריו, אוטו פורטר ובראדלי ביל, הפכו את הוויזארדס לאחת הקבוצות הטובות בליגה. בשלבים מסוימים היה נדמה שוושינגטון לא תפסיד עד סוף העונה (עד שהגיע הסל ההוא של לברון), עם משחק קבוצתי יעיל ומלהיב, אבל רצה הגורל ודווקא אטלנטה היא זו שתחכה לה בסיבוב הראשון. ההוקס פתחו חזק, חיפשו את עצמם במשך תקופה ארוכה, ולאחרונה הראו ניצוצות של אותה חבורה יציבה משנים קודמות, זו שכבר חשבנו שלא תחזור. דווייט האוורד משתלב, דניס שרודר מתחיל לקחת מנהיגות, פול מילסאפ הוא פול מילסאפ ודווקא טים הארדוויי ג'וניור נראה כמי שמסוגל לעשות את ההבדל הפעם.

ברדלי ביל וג'ון וול מאושרים אחרי הניצחון שלהם (רויטרס)

תחזית: 3:4 לאטלנטה

גולדן סטייט (1) - פורטלנד (8)

בעונה הרגילה: 0:4 לווריירס

הווריירס פשוט מפחידים והשנה, אחרי ההפסד בגמר אשתקד ועם שחקן על חדש שהצטרף ועדיין מחפש תואר ראשון, הם נראים חדורי מטרה מתמיד והמועמדים שלי לאליפות. סטטיסטית, מדובר בקבוצה הטובה ביותר אי פעם, עם שלוש עונות רצופות בפסגת הליגה (רק בוסטון של שנות ה-60 עשתה זאת בעבר), שהן שלוש עונות עם 66 ניצחונות ומעלה - נתון אליו לא התקרבה אף קבוצה אחרת בעבר. הפציעה של קווין דוראנט בפברואר החזירה את סטף קרי לכושר שסידר לו MVP בשנתיים האחרונות ועכשיו הסגל בריא ומוכן לקרבות האמיתיים - בדיוק בזמן. דוראנט הוא עדיין אחד משלושת השחקנים הטובים בליגה ופשוט נמצא בכל מקום על המגרש, קליי תומפסון עדיין צולף, אנדרה איגודלה מסרב להזדקן ודריימונד גרין אמור לזכות בתואר שחקן ההגנה של השנה. מפחיד. מול דמיאן לילארד והחבורה שהשתחלה לפלייאוף רק בקושי, זה ייגמר בסוויפ כמו בעונה הרגילה.

סטף קרי. גולדן סטייט תטייל בסיבוב הראשון (רויטרס)

תחזית: 0:4 לווריורס

סן אנטוניו (2) - ממפיס (7)

בעונה הרגילה: 2:2

טים דאנקן פרש, אבל סן אנטוניו נותרה אולי המשוכה הכי גבוהה של גולדן סטייט בדרך לתואר. את הצעד הראשון היא תעשה מול יריבה ותיקה ועם דרבי בין האחים פאו ומרק גאסול - עדיין שניים מהגבוהים הטובים בליגה. קוואי לנארד מספק עונה שהייתה מזכה אותו בכל תואר אישי אפשרי אלמלא השניים שבפסקה הבאה, אבל גם הוא צריך עזרה והוא מקבל הרבה ממנה מלמרקוס אולדרידג', שמזכיר השנה סופסוף את אולדרידג' של פורטלנד. ביחד עם הניסיון של טוני ]ארקר, מאנו ג’ינובילי ופאו, יש לספרס הרבה מה למכור. ג'ונתן סימונס, שלא נבחר בדראפט ועבר דרך חתחתים בדרך ל-NBA דרך ליגת הפיתוח, ביחד עם קייל אנדרסון שנבחר במקום ה-30 לפני שנתיים, מוכיחים שבטקסס יודעים למצוא את השחקנים המתאימים ביותר לשיטה גם במקומות שאף אחד לא ממש מחפש. ממפיס תציק כרגיל, אבל גרג פופוביץ' יסתדר כרגיל.

קוואי לנארד. בעונה רגילה הוא MVP (רויטרס)

תחזית: 2:4 לסן אנטוניו

יוסטון (3) - אוקלהומה סיטי (6)

בעונה הרגילה: 1:3 לרוקטס

איזה כיף ששני המועמדים העיקריים לתואר השחקן המצטיין של העונה נפגשים כבר בסיבוב הראשון; לא מעט כתרים נקשרו לראשו של ראסל ווסטברוק. ובצדק. הוא הרי האיש ששבר שיא שחשבנו שלעולם לא יישבר עם 42 טריפל דאבלים בעונה (ללברון לשם השוואה, יש 55 כאלה לאורך קריירה שלמה). נכון, הוא עדיין רחוק משיא הטריפל דאבל לקריירה שעומד על 181 משחקים כאלה (לווסטברוק חסרים עוד קצת יותר מ-100 כאלה כדי להגיע לשם), אבל 'ביג או' שיחק בתקופה שבה הוא היה שחקן יוצא דופן שפשוט אי אפשר היה לסגור ובמקרה של ראס תחרות הרי לא חסרה.

ראסל ווסטברוק. מי יקח את ה-MVP? (רויטרס)

סטטיסטיקה עוד יותר מדהימה קשורה לנקודה אחרת ומשותפת גם למתחרה העיקרי של ווסטברוק לתואר ה-MVP ומוכיחה עד כמה העונה הסדירה הזו הייתה יוצאת דופן. ראס הוא מלך הסלים (עם 31.9 נק' למשחק) ואחראי ל-3 טריפל דאבלים עם 50 נקודות העונה - הכי הרבה כאלה אי פעם. ג'יימס הארדן עשה את זה פעמיים השנה. ווילט צ'מברליין ואלג'ין ביילור עשו את זה פעמיים לאורך קריירה שלמה, ואף אחד אחר לא עשה את זה מאז קרים עבדול ג'באר ב-1975. ובכל זאת... לאורך השנים מעולם לא ניתן תואר MVP לשחקן שלא יצא מאחת משלוש הקבוצות הטובות בקונפרנס שלו.

הארדן, ששינה את המשחק שלו לגמרי העונה והפך בעצם לרכז תחת מייק דאנטוני, קולע קצת פחות מווסטברוק (29.1 הנקודות שלו למשחק מספיקים "רק" למקום השלישי), אבל מוסר יותר ובעצם מוביל את הליגה באסיסטים העונה (11.3 למשחק). מדובר בעצם בנתון שקובע כי האיש והזקן הוא הרכז הטוב ביותר ב-NBA כיום, ולנו לא נותר אלא לחשוב מה היה קורה אם באוקלהומה סיטי היו עושים את זה לפני ששחררו אותו. לסיכום, אחרי שסחב את יוסטון הנחמדה לעונה בה היא מסיימת עם המאזן השלישי בטיבו במערב (ובליגה), ולפחות בהתבסס על התקדימים ההיסטוריים, כנראה שהוא גם ראוי יותר לתואר. ניצחון של יוסטון בסדרה, אמור לחדד את הנקודה הזו בדיוק.

ג'יימס הארדן. הוא יהיה ה-MVP? (רויטרס)

תחזית: 2:4 ליוסטון

ל.א. קליפרס (4) - יוטה (5)

בעונה הרגילה: 1:3 לקליפרס

פרויקט אחד בדרך לפירוק ואחר בדרך ליצירת שושלת חדשה; זו פחות או יותר התחושה השלטת לפני הסדרה המסקרנת הזו. אם הקליפרס יסיימו בצד הלא נכון שלה, תהיו בטוחים שהחבילה שכוללת את כריס פול, דיאנדרה ג'ורדן ובלייק גריפין תשנה צורה בעונה הבאה. מהצד השני יוטה מתחילה לקצור את הפירות של בחירות הדראפט הרבות מהן נהנתה בחמש השנים בהן היא נעדרה מהפלייאוף. רודי גובר הפך לכוכב ועוגן הגנתי, אבל גורדון הייוורד הנהדר שגם זכה להופעת אולסטאר ראשונה השנה, הוא המנהיג הבלתי מעורער כרגע (וגם זה שעלול לעזוב בתום העונה כשחקן חופשי, במקרה של הפסד מוקדם מהצפוי). אה, וד"ש מהאקס הצהוב ג'ו אינגלס, שבמכבי ת"א עלה מהספסל וביוטה הפך לשחקן חמישייה יעיל.

תחזית: 2:4 לג'אז